English Español
צרו קשר

שאל את הרב

שידוך

שאלה:

שלום הרב.
אני בחור בן 29. יצאתי לשידוך ונהניתי מאד מתכונות נפשה של הבחורה, מבחינתי היא כלילת המעלות עדינה ויראת שמים בדיוק כמו שחיפשתי שנים רבות ולא מצאתי.
הבעיה שלי לגביה היא חיצונית.
מצד אחד יש לה חן, מאידך יש בה נקודות שאני ממש לא מסוגל (ולא נעים לי לומר זאת) להתמודד איתן, ברמה רצינית מאד. מדובר בפרטים מסוימים בפנים (אף ארוך, שיניים. בעיקר האף).
כעת אינני יודע מה לעשות. הנקודות הללו מציקות לי מאד. יתכן והן ניתנות לטיפול, אך דרך לומר לה זאת אני לא מוצא, וברור מדוע. היא בהחלט עלולה להיפגע, ונקודה נוספת היא שזה יוזיל אותי בעיניה.
אינני יודע כיצד לנהוג ואודה מאד לעצה שתסייע לי בעניין.
תודה!


התשובה:

המשיב: הרב אבנר ששר - חינוך זוגיות ומשפחה

שלום רב,

ראשית כל, מהצגת השאלה כפי שהתנסחת ניכר שלמרות "הבעיה החיצונית" אתה מסוגל לראות את מעלותיה מבחינת האישיות והתוכן הפנימי "כלילת המעלות", "עדינה", "יראת שמים", "בדיוק כמו שחיפשתי" -יפה מאוד!

כמו כן, ניכר שאתה מבין שמבחינת ה"דירוג" של ה"בעיות" - "בעיה חיצונית" היא "בעיה קטנה" לעומת ה"מעלות הנפשיות - רוחניות".

יחד עם זאת - הבעיה הזאת בולטת ומציקה ולא מאפשרת לך להשלים את המהלך להגיע ל"גמר בישול". 

בסוף דבריך אתה מציע לפתור את הבעיה ע"י טיפול בפרטים החיצוניים הללו. אך דחית את האפשרות הזאת משתי סיבות:

א. אינני יודע איך לומר לה זאת באופן שלא תפגע.

ב. עצם הפניה אליה "יוזיל אותי בעיניה".

 

ברצוני להתייחס הן לכיוון הטיפולי שאתה מציע והן לדחייתו.

הכיוון שהצעת הוא: שכשיש לה בעיה, צריך למצוא דרך איך שהיא תתקן את הבעיה "שלה". הלך מחשבה זה לא רצוי בזוגיות. הנחת היסוד הנכונה היא, שהיא תשאר כמות - שהיא, ואם יש "בעיה", עלי לפתור אותה במגרש שלי. והרי אתה כתבת "יש בה נקודות שאני ממש לא מסוגל להתמודד איתן". א"כ, הפתרון יהיה ע"י שתקבל כח להתמודד, ולא "לזרוק" את האחריות עליה. ככלל, כל "בעיה" היא בעיני - המתבונן, סוביקטיבית. כיון שאותה תמונה יכולה להיראות יפה בעיני האחד, ואינה יפה בעיני האחר, אתה מוזמן לראותה מזוית אחרת. המחשבה שהיא אמורה לתקן את עצמה לא מאפשרת לך להתבונן על החלק שלך בתיקון. ולכן עליך לקבל אותה כמות שהיא, ואע"פ כן להגביר צד-טוב על צד-רע ולראות אותה כיחידה אחת של "טוב".

גם אם הכלה חגרת או סומא, נשבח את המקח לפני זה שבחר אותה כ"כלה נאה וחסודה", כיון שבעלה רואה אותה כן (עיין שו"ע אבה"ע סימן ס"ה, סעיף א', ובנושאי כלים שם). ואולי גם הוא עבר תהליך ארוך עד שהצליח לשנות מבטו. ועלינו, כחברה, לשמח אותו ע"י "זריקת עידוד" זו. זוהי נוסחה חשובה ובדוקה לגבי כל קשר - זוגי שנתקל במשבר: כל - אחד מבני הזוג יחפש את התיקון בחלק שלו, בנקודת מבטו, ולא בזה של חברו, וכך יגיעו לאהבה ואחוה.

 

- לגבי ה"דחיות" של הפתרון שהצעת -

א. הנימוק שאינך יודע איך לומר לה כך שלא תפגע: אכן, ראוי ללמוד איך אומרים דבר שיש בו מרכיב של ביקורת באופן שהצד השני לא יפגע. וגם לימוד זה חשוב בזוגיות. יש מקום להרחיב על כך, אך בבחינת "קריאת כיוון" אומר שתי נקודות:

האחת, אין לבקר אלא אחרי שנותנים מחמאה. רק מתוך הבעת קירבה שיוצאת ממחמאה חיובית, על "צד הטוב", תתקבל הביקורת על "צד הרע" בהבנה. "את אשר יאהב ה' - יוכיח".

השניה, סגנון ה"ביקורת" צריך להיות ביחס למבקר ולא למבוקר. לדוגמא, נכון לומר "קשה לי להתרגל למראה שלך", "היה לי בראש שכלתי תראה כך וכך..." (כאילו אתה אומר - "הבעיה" היא שלי). ולא לומר: "את לא נראית יפה בעיני" (כאילו אומר - "את לא בסדר"). זה סגנון פוגע, כי הוא מצביע על פגם במבוקר, וממילא מזמין "מלחמה נגדית". אך הסגנון הראשון לא אומר שהיא לא בסדר, אלא בעצם ש"אני לא בסדר...".

ב. הנימוק שעצם הפניה יוזיל אותי בעיניה: כשהקשר מתהדק ומתרבה ההערכה - ההדדית, אין לחשוש מכך שאני מגלה את חולשותי לצד השני. לכולם ישנן חולשות. להיפך. אשה מעריכה את הכנות ב"גילוי נאות" זה, ואף מסוגלת להצטרף ומוכנה לעזור. אבל זה תלוי לפחות בשני תנאים: 

א. כאמור, שזה נעשה אחרי שיש לה הערכה אלי, לצדדים החזקים שבי, ועל רקע זה יכולה "להכיל" את חולשותי ולא לערער את הביטחון בקשר.

ב. בתנאי שאני מגלה לה זאת עם הבעת תקוה שאני מנסה להתגבר על כך, ובכוחות משותפים - סיכוי גדול שאצליח במדה זו או אחרת. אך אם אתה מספר זאת בסגנון פסימי, שאתה זול בעיני עצמך ללא תקנה - הרי שכך גם היא תקבל את הדברים. "כמים הפנים לפנים"...

כמובן על כל הנ"ל, תפילה לסיעתא דשמיא נצרכת בכל זמן וזמן ובוודאי בזמנים כאלה.

יתן ה' ותצליח להתמלא כח, "לחשב מסלול מחדש" ולהגיע למחוז חפצך - בשמחה ובשלום.

להדפסת התשובהPrint