שאל את הרב

שאלה:

שלום כבוד הרב רציתי לשאול בעניני אישות שאלות שאני מתחבט בהם זה זמן
1)האם מותר לי לחבק ולנשק את אישתי שלא בעת קיום יחסים
נ.ב. בדרך כלל הדבר מביא אותי לידי קישוי
2)האם יש בעיה במקלחת משותפת עם אישתי(כל הנ"ל כמובן בזמן שהיא טהורה)
בתודה מראש לתשובתכם

תשובה:

שלום וברכה.

יישר כח על השאלה.

אענה על שאלה זו בשני היבטים: הלכתית ורעיונית. בצד ההלכתי אגע בעיקרון אחד שצריך לעמוד לנגדנו ובצד המהותי רעיוני אנסה להאריך ולפרט.

מהבחינה ההלכתית העיקרון הוא שיש איסור חמור ביותר של הוצאת זרע לבטלה (שז"ל). גם מקשה עצמו לדעת הוא איסור אך כאן כיון שזה לשם אישות באשתך כאשר היא מותרת עליך, צריך לדון מצד זרע לבטלה. כאשר תוך כדי חיי אישות היתה פליטה מוקדמת, רבותנו הקילו ואינו נחשב להוצאת זרע לבטלה אך כאשר זה מתוך חיבוק ונישוק בלבד, צריך להיזהר מלהוציא זרע לבטלה. אם אתה יודע שזה רק יביא לקישוי אך לא לזרע לבטלה, נראה שבודאי מותר לחבק ולנשק ואם זה צורך של אשתך בודאי שזו גם מצוה. לגבי מקלחת כנ"ל אך ארחיב בזה בשלב הבא בצד המהותי.

אין בדבריי הבאים כדי להעביר ביקורת ח"ו אלא לנסות ולהאיר נקודה מהותית בעניין הקירבה שצריכה להיות בין איש לאשתו. ב"ה זכינו לחיות בדור עם עוצמות חיים אדירות וכוחות נשגבים. הנסיונות אותם אנו עוברים ובפרט בענייני צניעות הם נסיונות של דורות של גאולה, דורות שנדרש מהם לברר ולהתברר בדברים החדים ביותר והמורכבים ביותר וזאת בכדי לאפשר לנו להגיע לדרגות עליונות יותר של קירבת ה' ושל הופעת שמו של הקב"ה במציאות. זה לעומת זה עשה האלוקים, ככל שהקדושה עולה כך גם כוחות של טומאה עולים.

חיי הנישואין הם חיים מופלאים. "לא טוב היות האדם לבדו"[1], האדם לא יכול להגיע אל הטוב כאשר הוא לבדו. "והיו לבשר אחד"[2] זו מגמה, זה תפקיד, זו דרישה. הקב"ה מצוה על האדם להתאחד עם אשתו בכל המובנים ובכל הצורות, בין בצד הנפשי ובין בצד הגופני. בני זוג צריכים לעבוד ולהתאמץ על מנת להוריד ביניהם את כל המחיצות וע"י כך להיות לבשר אחד. וכך כותב הרמב"ן: "והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד. וכן "כי אחינו בשרנו הוא"[3], "אל כל שאר בשרו"[4]. הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר". והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם"[5].

היום, המגמה בעולם היא של פירוק התא המשפחתי. אחוזי הגירושין עולים ואנשים לא מוצאים את עצמם בחיי הנישואין. יש לכך כמה הסברים, אגע באחד מהם הנוגע לענייננו. הצניעות בשטח הציבורי הוא בשפל חסר תקדים ונראה שהוא כרגע בתהליך של ירידה. קשה להאמין לאן עוד אפשר לרדת. צריכת פורנוגרפיה ותכנים מקולקלים הולך ומתפשט. ממילא זה פוגע מאד גם באידיאל הגבוה של חיי הנישואין ואנשים מאבדים עניין בנישואיהם. הרחוב מפגיש אותנו עם חיים של ריגושים מהנמוכים ביותר ולאט לאט נוצר אצל האדם דמיונות שוא של ציפיות מחיי אישות שאותם הוא פוגש כשנישא לאשתו ובונה איתה את חייהם המשותפים. התורה העמידה בפנינו תמונה אידיאלית ביותר של חוויית חיים אמיתית בין האדם ובין אשתו והרחוב ממלא את המקום הזה בריגושים נמוכים, בריגושים מיידיים, בריגושים בהמתיים. ריגוש נמוך בא מהר ונעלם עוד יותר מהר. כל פעם שאדם מגיע לכדי ריגוש, אם הריגוש אינו מגיע ממקום גבוה, כל פעם צריך להגביר את רמת הריגוש. האשה מתחילה להרגיש כאובייקט וכחפץ שמהר מאד האדם מאבד בו עניין. כאשר חיי אישות מקבלים את מימד הגובה שלהם, של "אשת בריתו" ו"עזר כנגדו", חוויית החיים הזאת נשארת בנצחיותה. הטהרה בין בני הזוג נשארת נצחית ולא יורדת למקום נמוך.

בחזרה לשאלתך. צריך לשים לב האם הרצון לריגושים נוספים בא ממקום נכון של עשיית טוב אחד לשני או שזה נובע מרצון למלא סיפוק יצרי נמוך. המעשים יכולים להיות אותם מעשים אך כאשר הכוונה אינה נכונה זה יכול להביא לידי חורבן של המערכת היחסים העדינה והטהורה בין בני הזוג. הצניעות בין בני הזוג וההדרכה הנכונה בחיי אישות זה דבר שמקרין גם על המערכת הזוגית. הנאה גדולה כן, פורקן יצרי לא!

יישר כח ובהצלחה רבה.

שתזכו לאהוב אחד את השני כל חייכם.

אשריכם!!!

התשובה ניתנה ע”י