ישיבת הכותל​

מרכז תורני וואהל שע"י מרכז יב"ע

ישיבת הכותל​

מרכז תורני וואהל שע"י מרכז יב"ע

זיכרון לחללי הישיבה

הרב שמואל אורלן נולד בכ"ה שבט תשי"א, במושבה קדימה. את ילדותו בילה בכפר הולדתו ובו גם החל את לימודיו בבית הספר הדתי. מאוחר יותר עבר לביה"ס הממ"ד "יבנה" שבנתניה. משנת תשכ"ב המשיך את לימודיו התיכוניים בישיבת בני עקיבא שבנתניה, במחזור הראשון. עבר ללמוד באלול תשכ"ד בישיבת "חברון" שבירושלים, בה למד שנתיים וחצי בהתמדה רבה. שמואל, שחש צורך לשלב ספרא וסייפא עבר לישיבת "כרם ביבנה" ובה למד במסגרת ה"הסדר" ושילב בכך את לימודיו התורניים עם שרות צבאי. שרת תחילה בנח"ל המוצנח ואח"כ עבר הסבה לחיל השריון. לאחר סיימו את מסגרת ה"הסדר" ב"כרם ביבנה", החליט לחזור לירושלים ולהמשיך את לימודיו בישיבת "הכותל". גם כאן התבלט כשקדן מופלא ויצא שמעו כבקי גדול. בתקופת שהותו בישיבת "הכותל" שבה למד לקראת קבלת כושר לדיינות, נהג לשאת ולתת בהלכות ובפסקי ה"שולחן- ערוך" עם גדולי רבני ירושלים. נבחן על ידי רבנים סומכים וזכה לכתבי "סמיכה" רבים. נפל בקרב על המחצבה בנפח בצהרי י"א בתשרי תשל"ד.
יהי זכרו ברוך

ישעיהו נולד בז' ניסן תשי"א בגבעת שאול ב', הוא הכפר דיר יאסין.

חיי הכפר הטביעו בו את רישומם, דבר שהתבטא באהבתו לנאות דשא ומרחבים. את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר "שילה" ומאוחר יותר ב"חורב". המשיך בישיבה התיכונית של "חורב". על אף הגיעו למסגרת חינוכית חדשה התאקלם במהרה והפך לאחד מן הדמויות הבולטות שבחברה. ניחן בתכונות מוסיקליות ואף שימש כסולן במקהלת "היכל שלמה". לאחר סיימו את לימודיו העל-יסודיים עבר לישיבת הכותל שהייתה עדיין בראשית דרכה. לאחר התלבטויות בין השתייכותו לגרעין נח"ל של תנועת "עזרא" לבין רצונו העז להמשיך בלימודיו בישיבה ,העדיף את מסגרת ה"הסדר" וכאן התגלה כמתמיד וכמושך בקולמוס, דבר שהתבטא במנהגו לכתוב ולסכם כל מה שלמד. לאחר שנת לימודים בישיבה התגייס לצבא, בטירונות התבלט בעזרה לזולת, מאוחר יותר עבר הסבה לשריון והצטיין כתותחן בטנק. למרות שקדנותו הרבה בתורה מצא פנאי והקדיש מזמנו לנוער שוליים באחת משכונות ירושלים. כן כתב שיחות על פרשת השבוע, שנשלחו מידי שבוע לנוער בעיירה יהוד. בקיץ תשל"ג יצא לתעסוקה מבצעית בגבול הלבנון ובאחד המרדפים נפל מפקדו. למרות הבדלי הרקע שבין השניים יצר קשר עמוק עם משפחת המפקד, ומכתבו האחרון אליהם לקראת השנה החדשה, נכתב בערבו של יום הכיפורים תשל"ד.

נפל בקרב על המחצבה של נפח בצהרי י"א תשרי תשל"ד.

יהי זכרו ברוך

בן יחיאל ושולמית. נולד בשבת "נחמו", י"א באב תשל"ה (19.7.1975) בפתח תקווה. אח לטלי, מיכל ואבי. שמו ניתן לו על שם דודו, שנפל במלחמת יום הכיפורים. דודי למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה", ועם סיומו המשיך בישיבה התיכונית "כפר גנים" בפתח תקווה, במגמת מחשבים. במסגרת לימודיו בישיבה הצליח למצוא זמן לתחביביו הספורטיביים – ריצה, כדורגל וכדורסל. את שירותו הצבאי בחר דודי לעשות במסגרת ישיבת ההסדר בישיבת הכותל, שברובע היהודי בירושלים. כאן גם מצא חובה נעימה לעצמו לתרום למען תושבי הרובע והתנדב למשמר האזרחי. בהתנדבות זו ראה קידוש שם שמים ברבים. בשלהי יולי 1994 התגייס דודי לצה"ל, לחיל השריון, והחל את שירותו הצבאי במסגרת גדוד "שלח". לאחר הטירונות הפך לטען-קשר והיה גאה כשהוצב לגדוד "הבוקעים", בו שירת גם אביו בשירותו הסדיר, בעוצבת "עקבות הברזל". כחובב ריצה ואצן מצטיין, ייצג דודי את יחידתו במספר לא מבוטל של תחרויות כושר מטעם חיל השריון. את חופשותיו מהצבא ניצל למימוש אהבתו הגדולה לארץ, לטבע ולבעלי-החיים, והרבה לטייל ברחבי הארץ. דודי היה קשור מאוד לבני משפחתו, לחבריו ולידידיו, והשתדל לבקרם ולכתוב להם בכל הזדמנות. בכל אירוע חברתי בלט דודי בחן ובבת שחוק שהיו נסוכים על פניו, בשמחת החיים שאפיינה אותו, ובאהבה שהרעיף על סביבתו. משחר ילדותו התברך דודי בטוב לב נדיר ובנכונות לעזור לזולת ובעיקר לחלשים שבחברה. הוא קיבל על עצמו להפריש מעשר כספים מכל הכנסה שלו, כולל משכורתו הצבאית, למטרות צדקה וחסד.

 ביום ג' בתמוז תשנ"ז, בדרכו מהבסיס לחופשת שבת בביתו, נפצע דודי אנושות בתאונת דרכים, שאירעה סמוך לתחנת הדלק בנתב"ג. הוא אושפז במשך שישה ימים בבית החולים "תל השומר", שם נפטר מפצעיו ביום ט' בתמוז תשנ"ו. דודי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה.

יהי זכרו ברוך

אליהו נולד בכ"ז אדר תשי"ב בתל אביב, בן להורים ניצולי השואה ואח יחיד לאחותו. שתי שנות חייו הראשונות עברו עליו בשכונת גבעת עליה שביפו ולאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בתל אביב. את חינוכו היסודי קנה בבית הספר הדתי "עציון" בתל אביב. בגיל 8 התחיל ללמוד שיעור תלמוד אחר הצהריים אצל רב, שבא מדי יום ביומו ללמד מספר ילדים. כבר מאז החלה התעניינותו בסוגיות ובאגדות חז"ל ונתגלה רצונו להוסיף ידיעות בתחום זה. באותה תקופה החל גם ללמוד נגינה בכינור, את בקשתו זו ששו הוריו למלא למרות מצבם הכלכלי שלא היה אז בכי טוב. הוא לא אכזב ועל אף היותו ילד שובב, תאב משחקים, הקדיש חלק רב מזמנו לנגינה בכינורו אותו לא זנח עד שנותיו האחרונות. את לימודיו התיכוניים משך 4 שנים עשה בישיבת בני עקיבא "נחל יצחק" שבמושב נחלים. בתום לימודיו התיכוניים נקלע להתלבטות קשה בין השאיפה ללכת לצבא ולהתנדב ליחידה מובחרת, לבין רצונו, מאידך, ללכת לישיבה גבוהה במסגרת ה"הסדר" ולשלב לימודים תורניים עם שירות קרבי בצבא. כפתרון זמני, החליט ללמוד שנה כניסיון בישיבת הכותל. במהלך שנה זו גיבש את החלטתו שמוטב לו לשלב את שירותו בצבא עם לימודים בישיבה והצטרף לשורת ההסדר. מאז עשה את דרכו בהתמדה גוברת בלימודים תורניים, וגם דרכו בצבא, בטירונות, ובבית הספר לשיריון הייתה בשקידה ובהתלהבות ואכן קיבל כתותחן בטנק יחד עם חבריו לצוות את אות מצטיין הגדוד. בין שני עיסוקים עיקריים אלו נהג לנצל את ימי החופש המעטים או בבית בחיק משפחתו אותה כה אהב, או ביציאה לטיולים בארץ עם חבריו. בי"א תשרי תשל"ד הצטרף ליחידתו בשריון למרות שלא קיבל צו קריאה, ומשך שנים עשר יום לחם בסיני בקרבות המרים.

במוצאי שמחת תורה, אור לכ"ג בתשרי, נפל בעת חציית התעלה והוא בן כ"א שנים.

יהי זכרו ברוך

יאיר נולד בבולטימור, מרילנד, ארה"ב, בי"ז תשי"ט. כעבור שלוש שנים, עבר יחד עם הוריו ומשפחתו להתגורר בסילבר ספרינג, מרילנד, ליד וושינגטון, עיר הבירה. שבע שנים שהתה המשפחה בסילבר ספרינג, שם התחיל יאיר את לימודיו בהיברו אקדמי של וושינגטון, ושם גדל כאחד מילדי הקהילה היהודית, ובמיוחד כחלק מבית הכנסת "שומרי אמונה" שהיה ליד ביתו. בשנת תשכ"ט, עלתה משפחת לנדאו ארצה. אחרי תקופה של עשרה חודשים במעון לעולים "בית גיורא", עברה המשפחה לגור בשכונת בית הכרם בירושלים עיה"ק. יאיר נכנס לבית הספר "נוה עציון", הנמצא בשכונת בית וגן, ושם גמר את חוק לימודיו היסודיים. יאיר התחיל את לימודי התיכון בבית הספר "הימלפרב", אולם לאחר שנתיים עבר לישיבת "אור עציון", שבמרכז שפירא, ושם סיים את לימודי התיכון. בשנת תשל"ז, התחיל יאיר ללמוד בישיבת הכותל בירושלים ושם הצטרף ל"הסדר" תוך שילוב לימודי קודש עם שירות צבאי כטנקיסט בחיל השריון. לאחר התלבטויות רבות, מצא יאיר לאט לאט את דרכו בחיים ואת מטרת חייו- שילוב של ציונות פעילה ויהדות. הוא האמין שהדרך הטובה ביותר ליישום אמונותיו היא העברתם לצעירים אחרים, ובמיוחד אלה הבאים מחו"ל. ואכן, בישיבה דאג תמיד לקרב את התלמידים החדשים מחו"ל (בעזרת שליטתו באנגלית), למד איתם והתחבר איתם. הוא התחיל להדריך קבוצות נוער שונות, כולל נוער ישראלי שהדריך מבחינה חברתית במסגרת התזמורת הארצית המקובצת מבני נוער מכל הארץ, ואף שרת כמדריך בתוכניות שבת וקיץ המתקיימות בקרית מוריה מקום בו מתאכסנים בני נוער מהארץ ובעיקר מחו"ל לסמינרים שונים, בחסות מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית. כמו כן התחיל להדריך קבוצות נוער מחו"ל במרכז הישראלי של התאחדויות בתי כנסת אורתודוכסיים באמריקה (UOJCA). בשנת תשמ"א התחיל יאיר ללמוד במכון שבדרון למורים, וכך חשב להכשיר את עצמו לחיים של הדרכת צעירים והוראת היהדות.

שבוע לפני תום שירותו הצבאי, עם פרוץ מלחמת שלום הגליל, נקרא יאיר ליחידתו, ובכ' בסיון תשמ"ב, יומיים לאחר יום הולדתו העשרים ושלושה, נפל יאיר במזרח לבנון במהלך קרב עז עם הסורים.

יהי זכרו ברוך

מיכאל הי"ד נולד בצרפת בי"ב אייר תשל"ח, וכעבור שנה כשעלה עם הוריו ארצה קבעו הוריו את מקום מושבם בעיר אשדוד. עם סיום לימודיו בביה"ס היסודי "יהלום" המשיך לישיבת "קריית נוער". לאחר שנה עבר לישיבת בנ"ע "נווה הרצוג" בניר גלים. מתלמיד ביישן ושקט הפך מיכאל לאישיות מובילה מבחינה חינוכית והתנהגותית. מתוך ראיית חשיבות עליונה בחינוך הדור הצעיר, הייתה כל דאגתו של מיכאל הי"ד נתונה לקיום דור המשך דורש תורה ובעל מידות וערכים. עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית החל ללמוד בשיעור א' בישיבת ההסדר "שעלבים". בתום זמן חורף, שם פעמיו ועלה לירושלים ללמוד בישיבת "הכותל", במסגרתה התגייס לחטיבת "גבעתי" ושירת כחובש מחלקתי. עם בני שיעורו חזר לישיבה בראשית חורף תשנ"ט, ולמד תוך התמדה ורצון עז לעלות בתורה ובמידות. כעבור שנה החל לשלב לימודי הוראה במסגרת הישיבה ב"מכללת ליפשיץ", וכך מימש את רצונו ואמונתו לחינוך הדור הצעיר. בחורף תש"ס נישא למיכל תבל"א. בתחילת זמן קיץ תשס"א, מיכאל הצטרף לכולל בישיבת הכותל ללימודי ההסמכה לרבנות, תוך שאיפה ורצון להמשיך ולהתעלות בלימוד וברוחניות, בתמיכה עצומה ועידוד רב של מיכל תבל"א.

בכסלו תשס"ב יצא מיכאל לשירות המילואים הראשון שלו, ובעשרה בטבת נפל בקרב עם מחבלים על גבול הירדן תוך לחימה בעוז וללא חת. מיכאל הותיר אחריו משפחה וצעירים רבים שהולכים בדרך התורה בזכות השפעתו.

יהי זכרו ברוך

יעקב פרידמן נולד בתל אביב בז' שבט תש"י. בשנת תשט"ו למד בכיתת מכינה של בית הספר היסודי "יסודי תורה" ומשם עבר ל"תלמוד תורה ר"ע" בבני ברק וסיים בשנת תשכ"ג. דרכו מ"התלמוד תורה" הייתה לישיבת ה"ישוב החדש" בתל אביב, בשנות הלימודים תשכ"ד-תשכ"ח. לאחר מכן המשיך בלימודיו בישיבת "בית התלמוד" בירושלים בשנים תשכ"ט- תשל"א. בישיבה זו החל גם לעסוק בפעילות ביישובי גבול הצפון ובמוסדות חינוך שונים במרכז הארץ, בעיקר ב"בין הזמנים" ובימי שישי אחר שלמד כל הלילה בישיבה ב"משמר". בקיץ תשל"א עבר לישיבת הכותל ויצא לטירונות במסגרת הישיבה. אל חיל השריון הועבר במסגרת האימון המתקדם בחורף תשל"ג ושימש כטען קשר. עם סיום התעסקותו המבצעית בצבא, חזר למסגרת הישיבה וקבע חברותות ושעורים אף בישיבת "בית התלמוד". כמו כן לא זנח את פעילותו למען הנוער במסגרת "חבר הפעילים". התארס בקיץ תשל"ג.

נפל בתעלה בכ"ג תשרי תשל"ד.

יהי זכרו ברוך

אליהו נולד בי"ג אב בתשי"א בנתניה, כעבור תקופה קצרה עבורו הוריו מהמעברה שליד נתניה לבני ברק. שם גדל אלי ושם נתחנך בבית הספר הממ"ד "מעלות" והצטרף כחבר בתנועת הנוער בני עקיבא. כאשר סיים את לימודיו עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, מקום בו נתעצבה דמותו. כבר בתקופה זו בלט אלי בכושרו הגופני המעולה שהביאוהו להישגים יפים בספורט, וביחסיו החברתיים הטובים היה לגורם משפיע על חבריו למחזור. עם סיום הלימודים בישיבה התיכונית חש צורך לייחד זמן ללימודים בישיבה גבוהה, כדי לבסס את ידיעותיו ולחזק את אישיותו, ובשנת תשל"ד בשלה בליבו ההחלטה ללמוד בישיבת הכותל בירושלים. אלי ניצל תקופה זו ללמוד הלכה ומחשבה בצורה יסודית ביותר ואף הגיע להישגים יפים בתחומים אלו. אולם עם כל הרצון להמשיך בישיבה הרגיש אלי כורח פנימי לשרת בצה"ל ביחידה מובחרת. היו לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, המצב בו הייתה שרויה המדינה, תקופת מלחמת ההתשה. שנית, הרצון להיות דוגמא של חייל דתי היודע הן לשמור על חובותיו הדתיות והן להגיע להישגים ראויים לציון בצבא בלא כל סתירה ביניהם. כדוגמא לשאיפות אלו הייתה לו דמותו של חברו למחזור ראובן שפורן הי"ד (נפל בעזה- בשבט תשל"ב). בחודש אב תש"ל לאחר התלבטויות קשות, התגייס אלי לצה"ל ומוצא את מקומו בסיירת שקד. אלי עובר את הטירונות ואימון הלוחם ומגיע כעבור 7 חודשי אימונים לפלוגה מבצעית בעזה. התקופה – תקופת המלחמה במחבלים. במסגרת פעילותו במחנה הפליטים ג'בליה עשה אלי מעשה שזיכה אותו בציון לשבח, וזאת כאשר נחלץ להצלתם של מספר ילדים מקרב הפליטים העומדים בסכנת דריסה ע"י קומנדקר מתדרדר, תוך כדי מעשה ההצלה נפצע ושכב כחודש ימים בבית החולים. בפסח תשל"ג קיבל אלי על המעשה את עיטור המופת מידי הרמטכ"ל. באלול תשל"א יוצא אלי לקורס מפקדי כיתות וזאת על אף פציעתו. לאחר סיום הקורס הוא חוזר לפלוגה להדריך כמפקד כיתה. בחודש שבט, אותה שנה, היה אמור לצאת לקורס קצינים, אלא שאז, בעזה, נהרג ראובן שפורן חברו הטוב למחזור וליחידה. נפילתו של ראובן ששימש לו דוגמא ומופת, גרמה לאלי משבר רציני אם כי הוא מסרב להכיר במציאות החדשה שנוצרה. מפקד היחידה שידע על הקשר בין שני חברים טובים אלו אישר לאלי חופשה ללא הגבלה כדי שאלי יתאושש ויחזור לאיתנו. היציאה לקורס הקצינים נדחתה. כעבור שבועיים חוזר אלי ליחידתו ומשתכנע שאמנם יש ללכת לקורס על אף מה שאירע. בחודש אדר יוצא אלי לקורס קצינים ובהיותו צוער הוא מוזמן ביום העצמאות הכ"ד למדינת ישראל להיות בין מאה החיילים המצטיינים המתקבלים אצל הנשיא. אלי מסיים קורס קצינים וחוזר ליחידה. בתחילה כמ"מ בפלוגה מבצעית וכעבור שלושה חודשים הוא עובר לפלוגת הדרכה ומשמש כמפקד מחלקת טירונים. בתפקיד זה נשאר אלי כחצי שנה, ואחר חזר לשמש כסמ"פ בפלוגה מבצעית. לפני פרוץ המלחמה מתמנה אלי למפקד פלוגה. בתפקיד זה שרת עד יומו האחרון.

אלי נפל במדבר סיני במהלך הפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ באוגדתו של האלוף שרון.

יהי זכרו ברוך

אריה יהושע הי"ד, נולד בחיפה בכ"ה אדר א' תשי"ט. למד בתלמוד תורה בחיפה, והמשיך בישיבה התיכונית "שעלבים". שקד שנה בלימוד בישיבת מרכז הרב, והתגייס במסגרת ההסדר בישיבת שעלבים. חתונתו התקיימה ברוב פאר בחיפה, עב"ג ברוריה, שתבדל לחיים ארוכים, בי' בשבט תש"מ. אחרי נישואיו עבר לישיבת הכותל בירושלים, שם נולד בנם אביעד שיחי'. כבר בצעירותו התבלט בטוב לבו ובאהבת הזולת, והתנדב לכל פעולת צדקה וחסד. היה פעיל ב"מתמידים" וב"אחיסמך", ובמסגרת זו השתתף בביקורי חולים, ואף שר במקהלת נערים בבתי חולים. בהתבגרו, קרא בתורה ובמגילה ובכל מקום שביקשוהו כממלא מקום. בתנועת "עזרא" בה היה חבר- התבלט בכושר מנהיגות, ועד מהרה נתמנה למדריך. בכל פעולה היה בין המרכזים והמארגנים, גם בבית הספר וגם בתנועה. אף בצבא הכירו בו כמנהיג, והוא ערך את הסדר המרכזי במחנה הטירונים, והיה בין הראשונים להקמת הסוכה. היה דוגמא לחבריו החילוניים והדתיים כאחד, ולא פעם התייעצו איתו וקיבלו ממנו עידוד וחיזוק בכל השטחים. כל מי שבא עימו במגע אפילו פעם אחת כבר לא שכחו. בסרט שצולם על ישיבות ההסדר בלט בהופעתו המרשימה, ובדעות שהביע על השילוב בין הישיבה לשרות בצה"ל.

בכ' בסיון תשמ"ב, בקרב, בלבנון, בשעות הקשות של הכיתור, היה זה הוא שעודד את החברה. כאשר נגמרה התחמושת, עלה לצריח והדף את האוייב בנשקו האישי, כדי לאפשר נסיגה ולהציל את חבריו. כך נפגע בראשו וכבה נרו. זכותו תגן עלינו ויהיה מליץ יושר על משפחתו.

יהי זכרו ברוך

אליעזר נולד בכ"ה באדר תשכ"ח בתל אביב. בן בכור למשה ולאה למשפחת שפר. החל לימודיו בביה"ס הממ"ד "דיזינגוף" בעיר. בהיותו בן עשר עברה המשפחה להרצליה, שם למד בביה"ס הממ"ד "בר אילן", ועד מהרה נודע בין חבריו ומוריו בסגולותיו. הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" והתחנך על עקרונות "תורה ועבודה" ואהבה לארץ. אחד העקרונות החשובים בחייו של אלי היה חינוך הדור הבא. אלי האמין בכוחו לחנך ולהעניק לאחרים מהמטען הרב שבו. בכיתה י' החל להדריך ובמשך שלוש שנים יצר קשר הדוק עם חניכיו שאהבו והעריצו את המדריך הנפלא. בישיבה התיכונית "נחל יצחק" בנחלים, קנה תורה וחכמת נעורים. אלי אהב את חיי החברה ואת ההווי המיוחד שבפנימייה, והיה מעורב בהנהגת המחזור. את הערכים אותם ספג מבית אבא – מהאב הצנחן והלוחם לשחרור ירושלים – שאף להגשים במהלך שירותו הצבאי. עוד בהיותו בתיכון הצטרף להקמת גרעין נחל תורני. היה הרוח החיה בכל שבתות הגרעין ובעוז רוח ושנינות לשון שכנע אנשים להצטרף לגרעין. לאחר לבטים רבים העדיף אלי לאחד את "הספרא וסייפא" בישיבת הסדר ובחר בישיבת "הכתל" הסמוכה לכותל המערבי בירושלים. במשך שנת לימודיו בישיבה השתנה אלי, התבגר והתפתח ללא היכר. הוא הבין את חשיבות הלימוד וניצל גם את רגעיו הפנויים להרחבת אופקים. גם את מידותיו תיקן ועד מהרה הכירו כולם את הבחור השקדן והעניו. אחת התכונות הבולטות הייתה השאיפה לשלמות. כל מחשבה שחשב, כל צעד שצעד, את כל מעשיו, חישב ועשה בצורה ישרה ובאמונה פנימית. הוא השתדל לתרום כמה שיותר, והכל הבינו כשעם הגיוס התנדב לצנחנים. גם במהלך שירותו הצבאי לא פסקה עלייתו הרוחנית והוא שמר על קשר עם הישיבה אותה ראה כביתו. באותה עת פגש את חברתו בירושלים ושעות רבות בילו יחדיו, אולם את עיקר הקשר יצרו העט והנייר… גם לאחר שסיים את תפקידו כמדריך, המשיך אלי להעביר פעולות לחניכיו לשעבר. בשבת האחרונה, פרשת "בשלח", סיפר להם על ההיתקלות במחבלים, שמצאה את הפלוגה שבוע וחצי קודם לכן. הוא הדגיש את חשיבות ההגנה על יישובי הצפון ואת יד ה' המכוונת, והוסיף, שיונתן ברנס הי"ד שנהרג באותו אירוע היה המחיר לכך.

לאחר ארבעה ימים, בט"ז בשבט תשמ"ח חדרו שוב מחבלים לשטח ישראל, סמוך לקיבוץ יפתח שבמרומי נפתלי. הפעם את המחיר שילם אלי עצמו.

יהי זכרו ברוך

לקריאה/ צפייה בספר תהילת שפר לע"נ לחצו כאן

כ"א בכסלו ה'תשנ"ד (בית שאן) – כ"ד בתמוז ה'תשע"ד (עזה)

אביתר נולד בבית שאן והתחנך במוסדות הלימוד במקום. כאשר סיים את הישיבה התיכונית עלה לקנות תורה בישיבת ההסדר "הכתל" בירושלים.

בחורף תשע"ג התגייס למסלול ההסדר כחייל בגדוד 202 של הצנחנים ושירת כקשר סמג"ד. בלט בהתמדתו וביושרו הן במקום לימודיו בישיבה והן כאשר שירת כחייל בצה"ל.

במהלך חופשתו לקראת החזרה לישיבה, החל מבצע "צוק איתן" והוא נתבק על ידי מפקדיו להגיע לגבול הרצועה.

ביום חמישי י"ט בתמוז תשע"ד נכנס רגלית לרצועת עזה ומספר ימים אחר כך נהרג בקרב בחאן-יונס בכ"ד בתמוז תשע"ד. הוא הותיר אחריו הורים, מאיר ואורה יעל, ושלושה אחים – ינון, אביה ואיתי.

אביתר היה שלם בתורה ושלם בצבא, עשה את הטוב ביותר בבית המדרש ובשדה הקרב. התנדב לצנחנים ומסר נפשו למען העם והארץ.

 

יהי זכרו ברוך