שאלה:
במה דאיתא בסנהדרין קא. שכל העושה פסוק של שיר השירים כמין זמר מביא פורענות לעולם.
הוקשה לי למה דין זה לא נפסק ברמב"ם ובשו"ע (כפי מה שידוע לי) האם מזה ראיה שאינו אלא חסידות (לעומת זה הרי"ף והרא"ש הביאו את זה וכן פסק בים של שלמה בגיטין דף ז'?
ועוד בדין זה ראיתי בפוסקים (אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קמב) שהבינו שה"ה לשאר פסוקי התורה ושכן משמע מרש"י שם דכ"ש שאר פסוקי התורה ועוד כתב באג"מ שה"ה לשאר דברי תורה שבעל פה (ונשאר בצ"ע על המקילים אף שקצת צידד ליישב מנהגם).
והנה ראיתי במס' כלה רבתי [הו' בס' נופת צופים (עבאדי)] שמשמע שכל מה שאסור לעשות דברי תורה זמר זה רק בפסוקים המביאים לידי הרהור דאיתא התם בפ"א "הקורא פסוק בשיר השירים ועשאו כמין זמר וכן הקורא פסוק שלא בזמנו מביא רעה לעולם …. היכי דמי כמין זמר כגון דזמיר ביה ודעתיה על הרהור ופסוק בלא זמנו דאמר כקינות …" ומבואר בהדיא שרק באופן שדעתו על הרהור אסור האם מכאן נוכל להביא ראיה למקילים בזה? או שיש לנקוט כפשטות רש"י?
תשובה:
שלום רב,
בעניין במה דאיתא במסכת סנהדרין שכל העושה פסוק של שיר השירים כמין זמר מביא פורענות לעולם, למרות שלדבריך הרמב"ם והשו"ע לא כתבו לאסור לעשות פסוק של שיר השירים כמין זמר – הרי"ף והרא"ש וכן האגרות משה הורו כך להלכה. הילכך זהו עיקר הדין ולא חסידות.
ממסכת כלה רבתי שציטטת עולה שאין לעשות זמר מכל פסוק באשר הוא. נראה שיסוד הטעם נובע משום שתורה לא נועדה לעשות ממנה זמירות אלא ללמוד!
עולה מהאמור שאין לאדם לשיר פסוקים כיון שהניגון יפה וכדו'. ברם, רק אם הניגון מעורר לאהבת תורה, ליראת שמים וכדו' – מותר לזמר פסוקים.
התשובה ניתנה ע”י מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א