שאלה:
במשנ"ב הל' תפילה סי' צ"א ס"ק י"ב כתוב: "ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ…"
וכתב גם בהל' בהמ"ז סי' קפ"ג ס"ק י"א:
"כתב המ"א בשם הב"ח ירא שמים לא יברך במצנפת רק ישים הכובע על ראשו…"
משני מקורות אלו אנו רואים שחובה לחבוש עוד כיסוי יותר גדול מהכיפה ה"רגילה".
דבר זה אנו יודעים שנפוץ מאוד בקרב היהדות החרדית.
אך שאלתי היא, מדוע בציבורנו הדתי- לאומי פסק מנהג (שע"פ המשנ"ב נראה כחובה) זה?
תשובה:
שלום רב,
החיוב בהלכה זה להתפלל ולברך בצורה מכובדת. הצורה נקבעת על פי מנהגי הכבוד באותו מקום. ולכן אדם שצורת הכבוד שלו זה ללבוש מגבעת ואכן כך הוא מופיע בכל הזדמנות, אז באופן כזה עליו להתפלל. אבל במקומות או בקהילות שמנהגי הכבוד אינם משולבים בחבישת מגבעת, ואף באירועים מכובדים אין נוהגים כן, באותו אופן יש לברך ולהתפלל.
כלומר, אין "דין" שכל אחד צריך לחבוש מגבעת וכדו'. אלא "הדין" הוא לכבד את הברכה באופן שהוא נוהג לפי כללי הכבוד שלו.
דוגמ' לדבר עיין במשנה-ברורה סימן ע"ה ס"ק ב' – בעניין כיסוי באשה, כיון שהמנהג הוא שהלכו יחפות, לכן אין איסור בגילוי כף הרגל (היא השוק) כיון שיש בזה רגילות. אבל הרבה פוסקים אוסרים, כי המנהג הוא אצל חלק גדול מהנשים שלובשות גרביים כדי לכסות את כף הרגל.
יוצא מן האמור שצריך לברך ברכת המזון וכן כל דבר שבקדושה כשהוא לבוש בצורה נאה ומכובדת.
התשובה ניתנה ע”י הרב אהרון מורה