שאלה:
כתב בשו”ע הלכות שבת רסח, יא, “אף בשבת שאחר יו”ט אומרים ברכה מעין שבע”, ויש לשאול, מהי ההוא אמינא לומר שלא צריך להגיד ברכה מעין שבע בשבת שאחרי יו”ט, שהוצרך השו”ע להשמיע לנו שצריך להגיד.
אשמח לתשובה.
תשובה:
כתב השו”ע (סימן רס”ח ס”ח): “ואומר ש”צ ברכה אחת מעין שבע”.
בגמרא (שבת כ”ד ע”ב) מתבאר שטעם אמירת ברכת מעין שבע הוא משום סכנה. רש”י מבאר את הרקע לכך: “משום סכנה – מזיקין, שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב, וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן, ובגמרן מלאכתן מתפללין ערבית בביתן, ולא היו באין בבית הכנסת, אבל לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין לאחר תפלה, לכך האריכו תפלת הצבור”.
רש”י מבאר שבזמן הגמרא היו אנשים שאיחרו לבוא לבית הכנסת בערב שבת. הראשונים למדו שהסיבה לכך היא שאנשים אלו התעכבו במלאכתן במשך יום שישי (ראה ספר המנהיג הלכות שבת סימן ז’).
אמנם אם חל ערב שבת ביום טוב, בני אדם אינם עסוקים במלאכתן, ולכן היו מגיעים לבית הכנסת בזמן, וממילא לא היו מתעכבים בסוף התפילה אלא גומרים את תפילתם עם הציבור. במקרה זה, טעם התקנה לא שייך, לכאורה, ואכן, יש מן הראשונים שסברו שכשערב שבת חל ביום טוב, לא אומרים ברכה זו.
אמנם, דעת רוב הראשונים שגם במקרה זה יש לומר ברכה זו.
נראה שמחלוקת זו הכתה גלים, הריב”ש נשאל (סימן ל”ד) בדבר ציבור שהתווכחו האם לומר ברכה זו והש”ץ אמר והמתנגדים נידו אותו על כך, שלטענתם הוא בירך ברכה לבטלה. הריב”ש פסק שיש לומר ברכת מעין שבע ואין הנידוי חל על הש”ץ.
להלכה, נפסק שאומרים ברכת מעין שבע גם בערב שבת שחל ביום טוב, והטעם לכך הוא מפני שלא חילקו חכמים בגזרותיהם (ערוך השולחן סימן רס”ח סעיף ט”ז).
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה