שאלה:
האם יש לסופגניה דין של קביעות סעודה המצריך ברכת המוציא וברכת המזון?
תשובה:
שלום רב,
בסימן קס"ח סעיף ו' פסק השו"ע: "פת הבאה בכיסנין מברך עליה בורא מיני מזונות ואם אכל ממנה שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו מברך עליה המוציא וברכת המזון".
אמנם כדי לענות על שאלתך יש לעיין בסעיף י"ג שבהמשך הסימן.
השו"ע מביא מחלוקת ראשונים מה הדין כאשר בישלנו את העיסה ולא אפינו אותה. יסוד המחלוקת הוא האם משווים את דיני ברכת המוציא לחיוב הפרשת חלה או לא. לפי רבנו תם ברגע שהעיסה מתחייבת בחלה ממילא נברך עליה המוציא. ולפי רבנו שמשון והרמב"ן עיסה שהתחייבה בחלה לא בהכרח נברך עליה המוציא, כי חיוב חלה חל בשעת גילגול העיסה, ואילו ברכת המוציא הולך אחר שעת האפיה.
וזה לשון השו"ע: "אפילו דבר שבלילתו (פירוש: לישת הקמח במים) עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה. ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח"כ במים ועשאה סופגנין (פירוש: עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא. הגה: ונהגו להקל. וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחלה. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפיה תואר לחם, אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין ורומזלי"ך, לכולי עלמא אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות, דלא מיקרי לחם. אבל פשטיד"א וקרעפלי"ך מקרי תואר לחם ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם לח נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין".
לפי כללי הפסיקה 'סתם' ו'יש אומרים' הלכה כסתם. אם כן דעת מרן כדעה הראשונה שעיסה שבישלו אותה וה"ה טיגנו אותה בשמן, ברכתה בורא מיני מזונות. והרמ"א כתב להדיא שנהגו להקל. דהיינו שברכתו בורא מיני מזונות ולא המוציא. וכתב המשנה ברורה (ס"ק ע') שאפילו אכל הרבה וקבע סעודתו עליהן הוי כמו דייסה ומברך בורא מיני מזונות לפניה, ומעין שלש לאחריה.
אך בסוף דבריו כתב השו"ע וירא שמים יאכלם בתוך הסעודה כדי לחשוש לדעת ר"ת הנ"ל. גם הרמ"א מודה לשו"ע בזה. והוסיף על זה המשנה ברורה (ס"ק ע"ז) שאפילו באכילה מועטת לא יאכל בלא פת. ובטעם הדבר כתב בשו"ת גינת ורדים (סימן כ"ד): "לפי שמעשה קדירה יש לו חשיבות טפי מפת הבאה בכיסנין, משום דמעשה קדירה זיין טובא ורגיל אינש למיקבע עליה סעודה טפי מפת הבאה בכיסנין". אולם בעל שו"ע הרב (סעיף ט"ז) חלק וכתב שרק בקובע סעודתו עליו יר"ש יאכלה בתוך סעודת פת.
האחרונים הקשו על הכרעת השו"ע לאכול בסעודת פת, מה יועיל לזה פת הרי בסעיף ח' פסק מרן שאם אוכל אותו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם, א"כ איך אפשר לפתור ספק הלכתי ע"י זה שאתה נכנס לספק הלכתי אחר?
מחמת קושיה זו פסק הרב עובדיה יוסף (יביע אומר חלק ח', כא') שעדיף לא לאוכלה בתוך סעודת פת אלא יברך עליה בורא מיני מזונות ואפילו כשקובע עליו סעודתו.
אמנם הביאור הלכה (ד"ה וירא שמים) התייחס לקושיה זו והציע שלא יברך עליו בתוך סעודת פת, באופן שעושה את אחת ההצעות האלה: שיכוון לאכלו למזון ולא לקינוח. או שיכוון בהדיא לפטורו בברכת המוציא.
הגרש"ז אויערבאך (בהליכות שלמה עמוד שי"ט) פסק שאין מברכים עליהם בתוך הסעודה. וטעמו שיש בכוונת האוכל אותם לשם שביעה ולא רק לקינוח בעלמא.
אמנם נראה שבסופגניות המטוגנות בשמן עמוק, יש עוד צד להקל, ולאוכלה שלא בסעודת פת ולברך עליה בורא מיני מזונות (ואפילו כשאוכל בשיעור קביעות סעודה) יען כי נחלקו מספר אחרונים בביאור דבריו האחרונים של הרמ"א. המגן אברהם (ס"ק ל"ו) וכן ערוך השולחן (סעיף מ"ד) הסבירו שכל הדין של טיגון שעליו הביא השו"ע את שני הדעות הוא כאשר אדם אופה את העיסה באילפס עם מעט מים או שמן, נשאר עליו שם של "תוריתא דנהמא". אבל אם מטגנה בהרבה שמן (טיגון עמוק שכך מכינים בדר"כ סופגניות) בזה אין תואר לחם אחר הטיגון, וגם לשיטת ר"ת אין עליה חיוב חלה ולכן ברכתה בורא מיני מזונות. ואע"פ שרוב האחרונים חלקו בזה (עיין משנ"ב ס"ק ע"ח ושער הציון שם) אין זה אלא סניף לצרף לדעת רוב הראשונים שממילא חולקים על ר"ת.
סיכום:
מי שאוכל סופגנייה יברך עליה בורא מיני מזונות וברכה אחרונה על המחיה. ואפילו אוכל כמה סופגניות נמי דינא הכי. ואע"פ שהשו"ע כתב שיר"ש יאכלה בסועדת פת, כאן נראה שאין צריך להחמיר בכך. ומי שאוכל סופגנייה בתוך סעודת פת לא יברך עליה בורא מיני מזונות. ולרווחא דמילתא יכוון בברכת המוציא להוציאה, או יאכלה בתוך הסעודה לשובע ולא לקינוח.
יש לשים לב, כי האמור מתייחס דווקא לסופגניות שהוכנו בדרך בישול (טיגון בשמן או בישול במים) ולא אפיה. בחנויות מצויות גם סופגניות אפויות ולאו דווקא מבושלות.
בשורות טובות.
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה