שאלה:
שלום כבוד הרב.
בסעודת פורים התארחו אצלי אחי וגיסתי והם ביקשו שאשאל בשמם. הם גרים בישוב חילוני בצפון (אחי דתי לייט, כהגדרתו, ואשתו חילוניה ששומרת בעבורו על שבת, כשרות וטהרת המשפחה).
לאחר בקשות רבות מצד הנשים החילונית שמעונינות לטבול, המועצה אצלם בנתה מקווה נשים, רק שהיא בנתה אותו על קרקע פרטית של אדם שהיה בחו"ל 3 שנים. (לטענתם המועצה עשתה זאת בכוונה וחיכתה שהוא יצא לחו"ל, אם כי זה לא הוכח, אך בוודאות מדובר בקרקע פרטית).
כשהאדם חזר מחו"ל והתגלתה לו הבנייה הוא פנה לבית משפט בבקשה להוציא צו הריסה על המקווה. המועצה הציעה לו כסף או החלפת קרקע אך הוא לא מעוניין להתרצות ודורש צו הריסה. השאלה היא האם בנתיים, עד הכרעת בית המשפט או פשרה, מותר לטבול במקווה הזה (הוא כבר פעיל מזה תקופה) או שיש כאן דין של מצווה הבאה בעברה או 'טובל ושרץ בידו'?
וכן שאלה תיאורתית שעלתה אצלנו על השולחן- מה היה קורה אם היה מדובר בבית כנסת? האם מותר להתפלל בו? ואם מדובר במבנה ציבור שאינו בעל אופי דתי, כמו מתנ"ס? אבקש להתחשב בתשובה בקושי שממילא חווה גיסתי בכל העניין של הטבילות בגלל אופיה החילוני (אני משער שגם אצל שאר הנשים החילוניות יש קושי נוסף) שמאוד מתרחק מהמצווה הזו בגלל ההרגשה שהיהדות מרשה לעצמה לגזול.
נשמח לתשובה מהירה
תודה מראש ניר
תשובה:
שלום וברכה,
אם באמת הקרקע שייכת לו והוא אוסר להיכנס לשם, אסור להיכנס ללא רשותו. ולכן, בינתיים הנשים צריכות ללכת למקוה במקום אחר. השימוש ברכושו של אדם ללא רשותו הוא גזל. כמובן, שהטבילות עד עתה היו טובות ומועילות, אולם מעתה ואילך צריכות ללכת למקוה אחר, וצריך לבקש מהמועצה הדתית שתארגן הסעה ותפעל לבניית מקוה אחר, או שתושג פשרה והסכמה עם בעל הקרקע, אך עד אז אין לטבול ללא רשותו. ואין הבדל אם מדובר במקוה, בית כנסת, או במתנ"ס.
כל טוב.
התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב