שאלה:
האם מחזירים על טעות בטעמים שמשנה משמעות, אך יש לה על מי לסמוך?
למשל: בפרשת בא כתוב "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה, ויקחו להם וכו'", שלפי הטעמים משמע שצריך לדבר אל בנ"י בעשור לחודש, ואין צווי של "מקחו מבעשור", ואילו לפרש"י המילים "בעשר לחדש הזה" מוסבות על המשך הפס'. האם מי שקרא כמו פרש"י (ניגן באתנחתא את "דברו אל כל עדת ישראל לאמר" ואת "בעשר לחדש הזה" בזקף), צריך להחזירו על כך או לא?
נתבקשה הבהרה מהשואל:
שאלתך לא ברורה. כיצד מובן מהפס' שיש הוראה לדבר אל בנ"י בעשור לחודש? לפי הבנתך היה צריך להיות כתוב: "דברו אל כל עדת ישראל בעשור לחודש הזה לאמר".
ההבהרה שנתקבלה מאת השואל:
כיון שהטעמים שמים את הפסיק העיקרי אחרי "בעשר לחדש הזה", אז הבנתי שזה קאי על תחילת הפסוק, דהיינו על הדיבור. דאל"ה היה צריך לשים את הטפחא על "לאמר" (כמו שמצינו בויקרא כ"ג, ד' "דבר אל בני ישראל לאמר, בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות וכו'", שהטעמים שמים את ההפסקה העיקרית אחרי המילה 'לאמר').
תשובה:
שלום רב,
המילה "לאמר" מציינת הוראה למה שצריך להיות בעשור לחודש. טעמים לא יכולים להשפיע על משמעות זו.
התשובה ניתנה ע”י מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א