שאלה:
מצאתי אתמול נגן מ.פ.3 קבור בשלג בירושלים בתחנה ליד ביתי. היו לידו גם אוזניות. האם חובה עלי לפרסם, או שסביר להניח שהבעלים התייאשו משום ש: א. כנראה שאבד מזמן (השלג התחיל ביום חמישי ומצאתי בשני) ב. בדרך כלל מכשירים אלקטרוניים מתקלקלים בשלג.
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
א. נראה שיש כאן גדר 'זוטו של ים', לפיו אין מצות השבת אבידה והמוצא יכול ליטול את המציאה לעצמו. גדר זה אינו תלוי בייאוש שלו אלא גזרת הכתוב שנאמר "אשר תאבד ממנו ומצאתה". יעויין בספרי 'מעשה רשת' בסימן "רשת האינטרנט כזוטו של ים" (עמ' 155-171) שם הרחבנו במו"מ ושיטות הראשונים והאחרונים בנושא זה.
ב. אמנם ידוע שהשלג סופו להינמס וליהפך למים, וכל מה שהונח בשלג עשוי להישאר במקומו, ולכן היה מקום לכאורה לפקפק בהשוואה ל'זוטו של ים' ששם מדובר בדבר שלא עשוי להימצא כלל מחמת שנמצא עמוק בקרקעית הים או שנסחף בגל שיטפון ונפלט למקום שאינו ידוע. אולם, מאחר ומדובר במכשיר MP3 שניזוק במגע עם מים, ברור שאין הבדל אם נסחף למעמקי הים ולא ימצא כלל או שידוע שנקבר בשלג הלח וימצא לא שמיש כאבן שאין לה הופכין, בשני המקרים האבידה יצאה משליטת הבעלים והרי היא כמי שאינה.
ג. בנוסף לכך, אף מטעם הייאוש יש להתיר שהרי במכשיר MP3 הוא היום כמו מטבעות כסף שאדם ממשמש בכסו בכל שעה ושם לב שנאבד ממנו, ומתייאש.
ד. כל האמור עד כאן הוא מן הדין, אולם על השו"ע (חו"מ רנ"ט,ז) בעניין הפטור להחזיר אבידה בזוטו של ים, מגיה הרמ"א כך: "מכל מקום טוב וישר להחזיר, כמו שנתבאר סעיף ה'. ואף על גב דמדינא אין חייבין להחזיר באבידות אלו, אם גזר המלך או בית דין חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא או הפקר בית דין הפקר". עיין עוד בכל זה בספרי שם עמ' 169-170 שיש מחלוקת ראשונים האם בית הדין כופין על לפנים משורת הדין, ובמקרים מסוימים לכו"ע כופין.
ה. סיכום: מעיקר הדין מותר למוצא לקחת, אולם לפנים משורת הדין צריך לנסות לאתר ולהשיב לבעלים על פי המידע שיש במכשיר וע"י תליית מודעה בתחנה למשך 30 יום.
בשורות טובות
התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב