שאלה:
האם מותר למכור דירה למישהו שאני לא בטוח אם הוא יהודי או לא? ומה הדין לגבי השכרה?
תשובה:
בשאלה זו עסקו ודנו רבות, נזכיר רק את עיקרי הדברים.
הבעיה הראשונה בהשכרת דירה לגוי היא החשש שיכניסו עבודה זרה לתוך הדירה, ובעיה זו קיימת בין בחו"ל בין בארץ ישראל.
בארץ ישראל ישנה בעיה נוספת של איסור "לא תחונם", לא תתן להם חניה בקרקע. הגמרא בבא מציעא (נ"ו ע"ב) עוסקת בדיני אונאה ומקח טעות בקניה ומכירה, ומסתפקת בעניין שכירות האם יש לדונה כמכירה שיש בה מן התורה אונאה. ומסקנת הגמרא היא שגם בשכירות יש דיני אונאה משום שאין הבדל עקרוני בין מכירה לשכירות, שתיהן מהוות העברת בעלות. ההבדל הוא שמכירה היא לעולם ושכירות היא מכירה לזמן קצוב, אך אפילו שכירות ליום אחד יש לראותה כמכירה גמורה למשך אותו היום.
נחזור לענייננו, האיסור הוא רק להשכיר לגוי אך למכור לגוי דירה אין איסור אף אם יכניס שם ע"ז כיון שעושה בתוך שלו ועל כך איננו מוזהרים.
נחלקו הפוסקים האם הכלל שאמרה הגמרא בהלכות אונאה לפיו דין שכירות כדין מכירה, נכון גם לעניינים אחרים, כגון הנידון שלנו. ברם, לעניין האיסור השני שהזכרנו "לא תחונם", המקילים נעשים מחמירים, והמחמירים נעשים מקילים. דהיינו, מי שרוצה להקל ולהחשיב השכרה כמכירה לזמן ועל ידי כן להתיר השכרה לגוי שמכניס ע"ז לבית, יחמיר בעניין "לא תחונם" ולא יתיר אפילו השכרה לגוי, ולהיפך בשיטה החולקת.
באמת בדבר זה נחלקו גדולי ישראל בעניין היתר המכירה בשנת השמיטה, כאשר הגראי"ה קוק (משפט כהן סג) סובר שמכירה לזמן אינה נחשבת מכירה ממש ואינה בכלל "לא תתן להם חניה בקרקע", ואילו החזון איש (שביעית כד,ד) סבר שאף מכירה לזמן דינה כמכירה גמורה, ועיין גם במנחת חינוך תכ"ו שהסתפק בזה.
דיון נוסף הוא האם איסור "לא תחונם" נאמר בכל גוי או דווקא בגוי עובד ע"ז. הדיון קשור גם להגדרת גר תושב האם חייב לקבל על עצמו ז' מצוות בני נח, או שדי לנו בכך שמאמין באל אחד ואינו עובד ע"ז. הנפקא מינא בחקירה הזו הוא מכירה או השכרה לישמעאלי שאינו מוגדר כעובד ע"ז.
לסיום, גם מה שהתירו להשכיר או למכור בין גויים במקרים מסויימים, ההיתר אמור דווקא בשכונה שממילא גרים בה גויים, אולם בשכונה שיש בה יהודים אסור לכו"ע להשכיר או למכור לגוי כשיש חשש שיש שם עוד גויים ועלולה להיווצר אווירה שתפגע ביהודים פגיעה פיזית או רוחנית.
לסיום נעתיק את פסקי השו"ע (יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנא):
סעיף ח: אין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל; אבל משכירין להם בתים, ולא שדות. ובסוריא, מוכרים בתים ומשכירים שדות. ובחוצה לארץ, מוכרים אלו ואלו.
סעיף ט: לא ימכור ולא ישכיר לג' עובדי כוכבים ביחד, בשכונות היהודים. אבל לאחד או לשנים, מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה, ולא חיישינן שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים.
סעיף י: אף במקום שהתירו להשכיר, לא התירו אלא לאוצר וכיוצא בו, אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. הגה: והאידנא נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם. (טור).
סיכום:
א. אסור להשכיר דירה לגוים עובדי ע"ז כגון תאילנדים מחשש שמא יכניסו ע"ז.
ב. מוסלמים אינם עובדי ע"ז, אך ישנה בעיית "לא תחונם", ולרוב הפוסקים אף המוסלמים בכלל האיסור, ואף למקילים מידת חסידות אין כאן.
ג. אולם לגבי מכירה לצמיתות בוודאי שאין להתיר בארץ ישראל בשום אופן מכירת דירה או קרקע למי שאינו יהודי (כך אמר לי הגר"א נבנצל).
ד. בשנים האחרונות נודעו בעיות רבות של התבוללות ונישואי תערובת בין יהודיות למוסלמים שעברו להתגורר בין היהודים, ובוודאי שאסור להשכיר להם דירות בתוככי שכונות היהודים, וכפסק השו"ע (קנא,ט).
התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב