חרבות ברזל

בן הזקונים של זהבה ואשכול (אבינדב). נולד ביום ג’ בחשוון תשס”ב (19.10.2001) במרכז הרפואי “סורוקה” בבאר שבע. אחיהם הצעיר של אריאל רפאל, הודיה ושירה.

רואי חיים, ילד חכם עם חיוך נצחי על הפנים, גדל והתחנך באופקים במשפחה חמה ואוהבת שינק בה את אהבת ישראל ומסורת ישראל ואת ערכי הנתינה והעזרה לזולת. אף שנולד כפג, במשקל קילו וארבע מאות גרם בלבד, התפתח היטב, הדביק את הפער במהירות, ומשעה שלמד ללכת חתר לעצמאות וחיפש את הדרך החוצה – לחצר, המקום שבו אהב לשחק ולפרוק את האנרגיה הרבה. פעלתנות זו ואהבת האקסטרים כמו גם השאיפה לעצמאות, אפיינו אותו גם בהמשך חייו.

ערב שמחת תורה תשפ”ד היה רואי בחופשת “רגילה” בבית ההורים, לשם הגיעו גם אריאל ורעייתו הדר כדי לעשות את החג בצוותא. שני האחים האוהבים הספיקו ללכת ביחד לבית הכנסת בערב החג וליהנות מארוחה משפחתית.

בשבת בבוקר, מיד לאחר מטח כבד של ירי רקטי, החלו להישמע קולות ירי בחוץ. מחבלי חמאס פלשו לשכונת מישור הגפן באופקים בטנדרים לבנים, והחלו לירות לכל עבר ולטבוח בעוברים ושבים. אריאל, בעברו איש שירות בתי הסוהר, נטל את אקדחו ורץ החוצה, לכיוון היריות. רואי רץ בעקבותיו, בידיים חשופות; כיוון שהיה ב”רגילה”, נשקו הופקד בבסיס. גיסתו הדר, שיצאה אף היא החוצה, הייתה עדה למתרחש, וסיפרה: “אריאל צעק לרואי ‘לך אחורה, תחזור הביתה!’ אבל רואי המשיך לרוץ אחריו. הוא לא היה יכול לראות את אחיו הגדול רץ לאש ולא לרוץ אחריו. לרגע הם לא חשבו להסתתר, אלא ניסו להגן ולהציל את כל מי שאפשר.”

בגבורתם, משכו שני האחים את אש המחבלים לכיוונם, ובכך הצילו אזרחים שהספיקו לברוח. כעבור זמן קצר נורו ונהרגו. הדר נפגעה מירי ברגלה, נמלטה לבית סמוך וניצלה.

במשך שבוע נחשבו שני האחים לנעדרים. תחילה התבשרו ההורים על נפילתו של רואי, ובהמשך, הגיעה ההודעה גם על מציאת גופתו של אריאל.

סמל רואי חיים גורי נפל בקרב ביום כ”ב בתשרי תשפ”ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים, שם נטמן לצד אחיו אריאל רפאל גורי, אשר מונצח באתר “לעד” לזכר אזרחים חללי איבה.

רואי הותיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.