שאלה:
שלום רב,
רציתי להתייעץ עם הרב כיצד להתנהג עם ילדיי בזמן הדלקת נרות שבת.
בתקופה האחרונה, בזמן שאני מדליקה נרות שבת ומשתדלת בכל מאודי לקבל את השבת מתוך רוגע ושלווה, בנחת ובקדושה, שניים מילדיי רבים ללא הרף זה עם זה, פוגמים באווירת כניסת השבת ומוציאים אותי מריכוז.
חשבתי לומר לשניהם שבזמן הדלקת הנרות יהיו לבדם בחדרים נפרדים עד שאסיים להדליק, אך מצד שני הם מפסידים בכך את האווירה.
הייתי שמחה אם הרב יוכל לייעץ לי בנושא, או אם יש לרב רעיון אחר לפתרון.
תודה רבה
תשובה:
שלום רב,
ההשתדלות שלך “לקבל את השבת מתוך רוגע ושלווה, בנחת ובקדושה” ראויה להערכה, ויפה להמשיך בה. אכן, זמן הדלקת הנרות הוא הרגע שבו את מקבלת את השבת, ובין- רגע נוצרת אווירה של שבת, שחלק ממנה הוא עצם ההדלקה והיחס שהאשה נותנת להדלקה זו, כאמור.
אני מבין שחשוב לך מאוד להעביר את ההרגשה המיוחדת ברגע זה לילדים, ודווקא בגלל תחושה זו את מתוסכלת שהילדים לא משתפים פעולה, ויותר מכך, מפריעים גם לך.
ישנה אפשרות להסתכל על ההפרעה של הילדים בצורה הפוכה, הם מרגישים שיש פה רגע גדול, את משדרת זאת להם, והם רוצים להיות שותפים, אך את רוצה להתרכז בעצמך. ההפרעה נועדה מצדם לומר “שימי לב, אמא, גם אני אדם חשוב, ורוצה להיות שייך אליך ברגעים הגדולים”. הרבה פעמים הפרעה של ילדים להוריהם נושאת את המסר הזה, ולכן היא באה דווקא כשהם חשים שזה רגע משמעותי, שחשוב להיות שותף ושייך לו.
ולכן כדאי לנסות להגיב בדיוק ההיפך, לא להרחיק אותם אלא לשתף אותם, לתת להם תחושה שגם הם שייכים למעמד הזה. וזה יעשה הן בהכנה לקראת כניסת-השבת, כבר במשך השבוע ליצור ציפייה, לעודד, לחשוב ביחד איתם מה כל אחד היה רוצה לעשות ולקבוע מערכת מסודרת של התנהלות משותפת, והן בזמן הדלקת הנרות, ליישם את הכללים: “אתה תחזיק את הגפרורים, אתה תגיש לי אותם, כולם ישירו יחד בלחש לכה דודי ” וכדומה. כמו- כן, יש הפתעה שמקבלים ברגע זה וכד’. כל אלה יוצרים תחושה של שייכות למשפחה אצל הילד, מפתחים את הערך העצמי שלו בעיניו, ומביאים לידי ביטוי יכולות למלא משימות בהתאם לדרישות שמזדמנות בחיים.
ישנן דרכים נוספות, כמו בהרבה סוגיות בחינוך בכלל וחינוך ילדים בפרט, אך אני ממליץ לנסות דרך זו, ומקווה שבכך תיהפך ההפרעה לנעימות, והמריבה לשלום.
“שבת שלום!”
התשובה ניתנה ע”י הרב אבנר ששר