שאלה:
אני בת 24 והייתי רוצה לדעת אם אפשר לכתוב צוואה בגיל כזה מאחר שאין לדעת מתי המוות יגיע, אך קיים בי גם החשש שאם אכתוב צוואה בגיל כזה זה מן וויתור על החיים או שבגלל כתיבה זו המוות יוקדם..
אשמח לדעת את דעתך בנושא..
תשובה:
שלום רב,
קודם שאענה על שאלתך, אקדים הקדמה ביחס לנושא המוות באופן כללי.
מציאותו של המוות, כפי שאנו מכירים אותו בעולמנו, העסיקה מאז ומעולם את האנושות כולה. חוסר הידיעה אודות המתרחש לאחר המוות, חוסר הוודאות באשר לבואו של המוות, וההבנה שהמוות אינו פוסח על אף אדם, הביאו את התרבויות והדתות השונות לפיתוח השקפות עולם שונות ביחס למוות.
בעולם ההלכה וההגות היהודית אנו מוצאים את היחס הנכון והשקול למציאות המוות. אנו יודעים, כי מציאות המוות הינה מציאות זמנית, שהתחילה לאחר חטא אדם הראשון, ועתידה לעבור מן העולם כשהעולם יגיע לתיקונו. כמו כן, לימדונו רבותינו כי לכל אדם ישנו חלק רוחני המהווה את אישיותו העצמית האמיתית, ואילו גוף האדם, הינו כמעטפת חיצונית המכילה יישות רוחנית זו. המציאות הזמנית של המוות, נגרמת כתוצאה מהיפרדות של החלק הרוחני של האדם מן החלק הגשמי שלו – גופו. בזמן ההפרדה בין שני החלקים של האדם, ממשיכה אישיותו של האדם – החלק הרוחני, להתקיים, בזכות מעשיו הטובים של האדם, בהיותו בגופו בעולם הזה. עם זאת, עפ"י ההסתכלות האנושית הרגילה, המוות כרוך בצער גדול לאדם עצמו ולסובבים אותו החשים כל כך בחסרונו.
מתוך הסתכלות זו, עליה ניתן להרחיב רבות, נובע יחסה המיוחד של היהדות למוות.
במשנה במסכת אבות (פר' ב' משנה י') מובאת אמירתו של ר' אליעזר: "רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך". ובגמרא (שבת דף קנ"ג עמ' א') הביאו את שאלת תלמידי ר' אליעזר לרבם: "שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".
בדו שיח זה, שבין ר' אליעזר לתלמידיו, מבקשים רבותינו ללמדנו דבר חשוב מאוד ביחס למוות.
העיסוק עם המוות יכול להביא את האדם לידי ייאוש ותחושה של חוסר רצון להתקדם ולהשתנות. כנגד תפיסה זו, מדריך ר' אליעזר, את תלמידיו ואותנו, במשפט קצר: "וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה". כלומר, אסור לתת למציאות המוות לקחת מאיתנו את כוחות החיים הנטועים בנו. דווקא מתוך הידיעה שאין אדם יודע יום מותו, עלינו לשאוף לנצל את הזמן שלרשותנו על מנת שנתקדם ונשתפר במעשינו. כך, נשתמש במוות עצמו, ככלי להתקדמות ולהוספת חיים חדשים.
ביחס לשאלתך, בספרות ההלכה קיים דיון בנושא דומה, ביחס לשאלה האם מותר לעשות ביטוח חיים או שיש בזה משום חוסר אמונה בקב"ה. אחת התשובות המרכזיות בעניין היא תשובתו של הרב משה פיינשטיין (אג"מ או"ח ד, קיא) המתיר לעשות ביטוח חיים כאשר אדם עושה זאת מתוך ההסתכלות הנכונה וההבנה שעל האדם לעשות את ההשתדלות המוטלת עליו והקב"ה הוא שיעזור לו.
כמו כן, מצינו בספרות רבותינו עדויות לצוואות שונות שנכתבו גם קודם עת זקנתם.
לסיכום, אם העיסוק במוות אינו נובע מתוך ייאוש אלא שאת מעוניינת בעריכת הצוואה מתוך שיקול דעת, אין מניעה לעשות זאת. יש לציין, כי אם אכן תחליטי לעשות זאת, עלייך להתייעץ קודם עם רב המצוי בפרטי הדינים בנושא זה ובקי אף בהשלכות המשפטיות הקיימות בחוק בנושא זה.
שנזכה להרבות חיים ולמלא את ימינו וייעודנו בעולם,
"ובילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים".
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה