שאלה:
שלום לכבוד הרב,
מקרה שקרה לי ורציתי לדעת איך עלי לנהוג פעם הבאה.
יצאנו ביום חמישי ב12 בלילה מירושלים להרצליה לבית הורי אשתי.
בכניסה לעיר העלינו טרמפסטית בת 19 שבקשה להגיע לצומת קסם
(הידוע כצומת לא הכי סימפטית).
הסכמנו לקחת אותה לצומת לא רחוקה משם (צומת מורשה) שהיא בדרך שלנו,
יעד הנסיעה שלה היה ליישוב בשומרון.
(תוך כדי נסיעה ניסיתי לשדלה לא לעשות כזה מעשה שוב בחיים.)
בסופו של דבר הורדנו אותה בצומת קסם.
שאלתי היא:
1. האם הייתי מחוייב לקחת אותה הביתה ולא להשאיר אותה שם
מטעם לא תעמוד על דם רעך.
2. האם היה עליי לקחת אותה מירושלים כדי לעזור לה או שמא היה עליי להגיד
לה שאני לא יכול לקחת אותה למקום מסוכן.
(למעשה לאחר שהורדנו אותה הרגשנו חשש בזה שהשארנו אותה שם לבד, בצומת הראשונה הסתבבנו וחזרנו לצומת קסם והיא כבר לא היתה ב"ה למחרת לא שמענו כלום בחדשות )
תשובה:
א. גדר מצות לא תעמוד על דם רעך:
במסכת סנהדרין (ע"ג, א') שנינו: "מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו, תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך". וכתב הרמב"ם (הלכות רוצח פ"א הי"ד): "כל היכול להציל ולא הציל, עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חברו טובע בים, או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו… או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך".
ב. אופן קיום המצוה:
חובת הצלת נפשות קיימת בין בגופו ובין בממונו. וכל מי שבידו לשכור אחרים להציל את חברו מסכנת מוות ולא עשה כן עבר על "לא תעמוד על דם רעיך". לכן, כל אדם מצווה להוציא ממון בכדי לקיים מצוה זו, ומאידך בראשונים מובא, כי על הניצול לפרוע למציל את כל ההוצאות שהוציא למטרת הצלתו "שאין אדם מחוייב להציל חברו בממונו כשיש לניצול ממון".
ג. האם יש חובה לקיימה במקום ספק סכנה:
כתבו הראשונים (חי' הר"ן סנהדרין שם) אפילו שאין ברור לו שחברו ימות בסכנה זו חייב להצילו, שלא תעמוד על דם רעך נאמר אף על ספק סכנה. (ועיין ביאור הר"י פרלא לרס"ג עשה כ"ח שרוצה לומר שהתוס' בסנהדרין שם שלא תירצו כר"ן חולקים עליו).
ד. מה הדין אם הטרמפיסט מבקש לרדת במקום מסוכן, ואומר שהאחריות עליו, ואינו רוצה שיטרחו עבורו, האם גם במקרה כזה יש חיוב "לא תעמוד על דם רעך":
הנה, במצות לא תעמוד על דם רעך חקרו האחרונים (שיעורי רבי שמואל סנהדרין ע"ג. ס"ק קע"ג) האם זו מצוה שבין אדם לחברו או מצוה שבין אדם למקום, והנפ"מ בחקירה זו אם אינו רוצה שיצילו אותו האם יש חיוב להצילו. המנחת חינוך (מצוה רל"ז) סובר שמצוה זו היא מצוה שבין אדם לחברו, ולפיכך מי שאינו רוצה שיצילו אותו רשאי למחול על המצוה. אולם יש החולקים עליו וסוברים שאפילו צווח זה שעומד בסכנה אל תצילוני, שכתבו ראשונים (שו"ת מהר"ם מר"ב סי' ל"ט) שדבר פשוט הוא שמצילו, וחוזר ומוציא ממנו מה שהוציא בהצלתו.
ה. דברינו עד עתה אמורים במקום סכנה, או שנכנס למקום ספק סכנה, אולם מהם הקריטריונים למקום מסוכן, שהרי כידוע, אם נלך על פי הרגשתו של כל אדם, אז יש אדם שבכלל מפחד לנסוע בכבישי יש"ע ויאמר שזה פיקוח נפש, ויש אדם שעשוי ללא חת ומוכן לקחת סיכון בעמידה בדרך ליישובו, לכן יש לבחון כל מקום לגופו על פי האמת.
למסקנה, נראה שאם הטרמפיסט נראה מבוגר ואחראי ואומר שאינו חושש לעמוד שם משום שהמקום סמוך ובטוח ועוברים שם יהודים, והוא מכיר את המקום בשעות הללו, אין איסור להוריד אותו שם. ומאידך, ברור שאם אתה, כנהג חושב שעמידה במקום זה היא סיכון, בוודאות, אין לך להשאיר את הטרמפיסט שם לבד.
ואם למרות שהוא בטוח אתה עדיין מסופק, מידת חסידות אם ביכולתך להכניס אותו ליישוב או למקום בטוח קרוב.
מקורות נוספים לעיון:
אנציקלופדיה תלמודית כרך י', [הצלת נפשות].
תשובת הרב דוב ליאור באתר ישיבה (http://www.yeshiva.org.il/ask/printAsk.aspx?id=616)
התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב