שאל את הרב

שאלה:

בס"ד

שלום מו"ר שליט"א
רצתי לשאול האם מותר לקנות מאינו יהודי? ודאי שיש עניין לקנות דווקא מיהודי ולפרנס יהודי אך יש פעמים שהיהודי יקר מה"אינו יהודי" האם מותר לקנות בכל מצב או רק במצבים מסוימים כאשר יש הפרש משמעותי ומהו הגבול?

תודה רבה
ה' ייברך את הרב בכל מילי דמיטב

תשובה:

1. ישנו ציווי בתורה ציווי כללי "וחי אחיך עמך" המלמד שאסור לקחת ריבית מיהודי אלא מצוה להלוותו ללא ריבית כדי להחיותו. לעומת זאת, אין איסור לקחת ריבית מגוי, כציווי התורה (דברים פרק כג,כא): "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ". ישנו ציווי נוסף לגבי הגויים בארץ ישראל "לא תחונם", והגמרא לומדת שני לימודים: לא תתן להם חניה בקרקע, ולא תתן להם חן או מתנות חינם. קנייה מגוי בא"י עשויה לחזק את חנייתו בקרקע, ואי קנייה ממנו עשויה לעודדו להגר לארץ אחרת.

אך מקור הדיון בנושא שלנו הוא פסוק בויקרא (פרק כה, יד-טו): "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". ובמדרש תורת כהנים (בהר פרשה ג) נכתב כך: "מנין כשהוא מוכר לא תהיה מוכר אלא לעמיתיך? תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך".

הרמב"ם, הטור והשו"ע לא פסקו את המדרש הזה להלכה, אך הרמ"א בשו"ת שלו (תשובה י') העלה שאפילו הנכרי מוזיל הרבה אסור לקנות ממנו. ואלו דבריו שם:

"היסוד הגדול השלישי, הנה הוא במדרש תורת כהנים פרשת בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה וגו למדה תורה דאם באת לקנות קנה מיד עמיתך, וכן למכירה…ואין לומר דזהו דוקא כשהכותי והישראל נותנין בערך ובמקח אחד, אבל כשהכותי מוזיל טפי שרי ליקח ממנו כדי להרויח במקחו. הנה דברים אלו גם כן הבל המה…אם כן הא דאמר הכתוב מיד עמיתך מיירי כשמוזיל גביה, דאם בשווין הכתוב מדבר לא צריך קרא, דפשיטא הוא דעל עמיתך גמור הוא חייב להחיות. אלא שמע מינא דהכי קאמר, דאפילו בגר במעות ולחבירו בהפסד מכל מקום חבירו קודם. ולכן לית דין צריך בשש…ודי למבין".

בספר חקרי לב (חו"מ ח"א סי' קל"ט) מביא שגם התשב"ץ (ח"ג סי' קנ"א) הוכיח שהפסוק "תמכרו לעמיתך או קנה מיד עמיתך" שייך אפילו כשנמצא אצל הנכרי בזול יותר מאשר אצל הישראל.

2. בספר מנחת יצחק (ח"ג סי' קכט) מסיק שלדינא יש הבדל בין הרמ"א לתשב"ץ, לרמ"א צריך להעדיף את היהודי אפילו בהפסד מרובה ואילו לתשב"ץ רק בהפסד מועט. המנחת יצחק מביא פוס' נוספים הסוברים כדעת התשב"ץ לחלק בין הפסד מועט להפסד מרובה, וביניהם החתם סופר (בחידושיו לפסחים דפוס ירושלים תרנ"ד), ומסיק ש"היכא דאיכא הפסד בדבר מרובה, אם יקנה מישראל, יש על מי לסמוך שלא להקדים לישראל".  

3. לבסוף מסתפק המנחת יצחק בשיעור ההפסד שיותר לקנות מן הגוי:

"עדיין יש לעיין כמה השיעור ההפסד בזה, שיפטור על ידי זה מלקנות מישראל, ואם נאמר דרק בשיעור הפסד מרובה נפטר בזה, אז היינו באים להמבואר בפוסקים, לענין השיעור הפסד מרובה, הנאמר בפוסקים לענין איסור והיתר דיש סוברים לחלק בין עני לעשיר, ויש סוברים דאזלינן בתר שתות מהקרן, וכמו לענין אונאה במקח וממכר…אכן מצאתי בס' דרכי תשובה (יו"ד סי' קנ"ט סק"ז), שהביא מספר מרבה תורה (סק"ח), שכתב, די"ל דדוקא כשהריבית שיקח מהעכו"ם, הוא פחות משוה פרוטה, אז יקדים הישראל, אבל אם הריבית שיקח מהעכו"ם, הוא כשיעור שוה פרוטה, העכו"ם קודם וסיים בצריך עיון עיי"ש, ולפי דברינו גם נדון דידן דינו כמו בריבית, ולמעשה צריך עיון".

מן הפתחי תשובה יו"ד סי' ל"א סק"ב מתשובת נחלת שבעה סי' נ"ה ומתשובת הר הכרמל יו"ד סי' ט"ו עולה ששיעור הפסד מרובה אין לו שיעור קבוע אלא הוא לפי העת והזמן והאדם, וכן העלה הרב פיינשטיין באיגרות משה (יו"ד א,יז).

ישנם פוסקים שהפסד מרובה הוא דווקא אם צריך לשלם כפליים (פחד יצחק אות ה' ערך הפסד מרובה), וישנם החולקים (דעת תורה למהרש"ם בפתיחה להל' טריפות הנקרא ראשית דעת אות ל"ז). עיין בכל זה בשו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קצז.

4. לסיכום דעת הפוסקים אינה ברורה בזה:

א. לדעת הרמ"א אין היתר לקנות מגוי אף בהפסד מרובה.

ב. לדעת החולקים בהפסד מרובה מותר, ונחלקו מהו שיעורו:

 לדעת הפחד יצחק שיעורו פי שניים.

המנחת יצחק מביא שיש סוברים שהשיעור הוא שישית מן הקרן כלומר הפרש מחירים של עשרים אחוז.

לדעת הפתחי תשובה והאגרות משה אין לדבר שיעור קבוע אלא משתנה לפי עושרו של כל אדם ולפי הנסיבות.

ג.לדעת המנחת יצחק ע"פ דרכי תשובה, וכן אגרות משה בשם הש"ך שאף בהפסד מועט (פרוטה ומעלה) מותר.

דעת מו"ר הרה"ג אביגדור נבנצאל שליט"א היא כדעה שמותר לקנות רק בהפרש מחירים של עשרים אחוז, דהיינו שישית. (אעיר שלענ"ד נראה בפשטות כדעה זו, משום שהפסוק "או קנה מיד עמיתך" שהוא מקור הדרשה בתורת כהנים לכך שצריך להעדיף קניה מיהודי על פני גוי, בעיקרו ומהותו עוסק באונאה של מקח וממכר בין יהודים, ושיעור אונאה הוא שישית).

5. הערה: אם הישראל עשה שלא כדין ומכר ביוקר אין חובה להעדיף אותו על פני הגוי, אף לדעת הרמ"א.

 6. אמנם אם יש סכנה של מיעוט קונים שתגרום לדילדול מחיית היהודי ישנה מצוה אחרת בתורה "כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו", שעל זה אומר המדרש שם בתורת כהנים (ספרא פרשה ה): "כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך אל תניחנו שירד, הא למה זה דומה למשוי על גבי החמור עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו, נפל לארץ חמשה אין מעמידים אותו, ומנין אם החזקת אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזק ת"ל והחזקת בו".  ממשיך המנחת יצחק וכותב "זהו המקור לפסק הרמב"ם (פ"י מהל' מתנות עניים) והשו"ע (יו"ד סי' רמ"ט סעי' ו') "שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך" וכו', ועוד מנו שם כמה דברים אשר מקורם גם כן בדברי חז"ל, ומוכח מכל אלה דאף מחויב לסייע מהונו כפי יכלתו, להחזיק ידי אחיו שלא יתמוטטו…והיינו דבזה מחויב לקיים המצוה לסייע אף אם יפזר הרבה מממונו".

לכן, במקרה של חשש קריסה כלכלית ישנה מצוה נוספת של "והחזקת בו".

התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב