שאלה:
לאשתי יש וסת לא קבוע.
הייתה לה ראייה ב-א' בתמוז, כאשר ההפלגה מהפעם הקודמת הייתה 56 ימים. 56 ימים מ-א' תמוז חל ב-כ"ח אב.
אח"כ ראתה ב-ד באב, שאחריו נטהרה (לפני כ"ח באב).
שאלתי היא,
האם היה צריך לחשוש ל-כ"ח באב, או שאני אמור לזכור את ההפלגה הזו, ולספור 56 ימים מהראייה האחרונה, ד' באב, עד שיעברו 56 ימים ולא תראה בהם כלל? (כלומר – כנראה עד ההריון הבא בע"ה…)
כי זכור לי מלימודי בכולל שהפלגה קצרה לא עוקרת ארוכה, וצריך להמשיך לחשוש לה, לא?
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
שאלתך מורכבת משני דיוניים הלכתיים.
א. האם וסת קצרה עוקרת וסת ארוכה?
ב. אם וסת קצרה אינה עוקרת וסת ארוכה, מאמתי יש למנות אותה? האם מהראייה האחרונה או מהראייה שקדמה לה?
על כך אשיב בקצרה.
א. דעת הש"ך שווסת קצרה עוקרת וסת ארוכה, אך דעה זו היא דעה יחידאית. רוב הפוסקים נוקטים שווסת קצרה אינה עוקרת וסת ארוכה, וכך אנו נוקטים למעשה.
ב. ביו"ד סימן קפ"ט סעיף י"ג בהג"ה, פסק הרמ"א שאם ראתה ב-א' ניסן, כ' ניסן ו-א' אייר יש לה לחוש גם ל-ט' אייר שהוא הפלגת עשרים מהראייה הקודמת, דהיינו מ-כ' ניסן.
הט"ז על אתר נקט כרמ"א וכתב: "על כן הדבר ברור דמשה אמת ותורתו אמת, ודבריו כאן הלכה רווחת בישראל …". וכך נקטו גם אחרונים נוספים. ברם, הב"ח, הבית מאיר, שלחן ערוך הרב ועוד נקטו שלא כרמ"א, והביאו ראיה לשיטתם מדברי הרמב"ן, ע"ש.
למעשה, אכן קיבלנו בכולל בשם רב יעקב כץ שליט"א, לנקוט כשיטת הבית מאיר – למנות תמיד מהראייה האחרונה.
בשורות טובות וכתיבה וחתימה טובה.
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה