שאלה:
שלום כבוד הרב!
מהי הברכה על פיצה אם אוכל פחות משיעור קביעות סעודה? האם שיעור קביעות סעודה בפיצה הוא שני משולשים? האם הדין משתנה אם הפיצה נילושה במים או במעט מי פירות או ברוב מי פירות? האם יש הבדל בזה בין אשכנזים לספרדים?
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
ברכה על פיצה:
השו"ע פוסק בסימן קס"ח סעיף ו': "פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אע"פ שהוא לא שבע ממנו מברך המוציא וברכת המזון".
בראשונים מצאנו ג' הגדרות מהו פת הבאה בכיסנין:
1. מיני מאפה שממלאים אותם.
2. עיסה שעירב בה מיני מתיקה.
3. דבר פריך.
בסעיף ז' פוסק השו"ע: "והלכה כדברי כולם". דהיינו אם יש תנאי אחד יש עליו דין פת הבאה בכיסנין.
ישנה מחלוקת נוספת מהו השיעור של מיני מתיקה שצריך להכניס לעיסה כדי שתקרא פת הבאה בכיסנין:
השו"ע פוסק כדעת הרמב"ם שצריך שטעם התערובת של מיני המתיקה יהיה ניכר, אף אם מבחינה כמותית הם פחות מהמים. לעומתו הרמ"א פוסק שצריך שיהיה רוב של מיני המתיקה בתערובת.
מכל האמור לעיל, על מנת שנדע מה לברך על פיצה, נצטרך לברר את אופן הכנתה. אם לשים את הבצק עם מי ביצים או מי פירות ובעקבות כך טעם העיסה מתוק יותר מלחם על פי השו"ע, וכן נוהגים בני עדות ספרד יש לברך עליה בורא מיני מזונות. ועל פי הרמ"א ובעקבותיו קהילות האשכנזים יש לברך מיני מזונות רק אם נדע שיש רוב בתערובת נגד המים.
אמנם אם הבצק של הפיצה נעשה כעין בצק של לחם ואין מתיקות העיסה ניכרת, ברכתה תהיה המוציא לחם מן הארץ. המציאות בפועל כיום היא שהרוב המוחלט של הפיצות הנמכרות ברכתם המוציא. אמנם זהו ספק שאפשר וצריך לברר אצל כל פיצרייה בנפרד.
שיעור קביעות סעודה:
פיצה שברכתה בורא מיני מזונות, אדם האוכל ממנה כשיעור קביעת סעודה יצטרך לברך עליה המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון. המשנה ברורה (בסימן קס"ח ס"ק כ'ד) מביא שתי דעות באחרונים בהגדרת השיעור שאחרים רגילים לשבוע ממנו:
1. שיעור של ד' ביצים (שיעור זה נמדד בנפח, והאחרונים כתבו ששיעור זה הוא בין 200 ל-230 סמ"ק).
2. שיעור סעודה קבועה של ערב או בוקר.
למעשה המשנ"ב כותב שטוב להחמיר לכתחילה שלא לאכול כשיעור ד' ביצים כדי לא להיכנס לספק זה.
נראה שבאכילת שני משולשי פיצה מתקיימים שני התנאים גם יחד.
א. בשני משולשים יש שיעור של 200 סמ"ק ויותר (ככוס חד פעמית). ובפרט לפי חלק מהאחרונים שנקטו שגם הנאכל ביחד עם המזונות נכנס לשיעור, ולכן בפיצה רסק העגבניות והגבינה ושאר התוספות יצטרפו לחישוב השיעור.
ב. מקובל שאנשים אוכלים כמות זו במקום ארוחת ערב או בוקר. שיעור זה הוא סובייקטיבי ונמדד לפי הרגילות של בני אדם.
מהאמור עולה שהאוכל שני משולשים של פיצה הוי קביעות סעודה ויש לברך עליהם "המוציא" וברכת המזון.
בשורות טובות.
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה