שאלה:
ב"ה
שלום הרב!
אני עוסק בסוגיית איסור מראית העין, ובקרוב עומד להתפרסם מאמר שכתבתי, ב"תחומין", וחשוב לי לשמוע את דעת כת"ר בכמה עניינים. אודה מאוד לרב אם ישיבני בהקדם כדי שיצא דבר מתוקן מתחת ידי.
תודה רבה,
מיוני דון-יחייא
אברך בישיבת מרכז הרב.
א. כניסה לחנות שאין לה כשרות, לצורך קניית דבר כשר. לגבי כניסה למסעדה שאינה כשרה, כתב האגרות משה (או"ח ב, מ) שאסור מפני מראית העין וחשד, ומסתברים דבריו.
אולם מה דין כניסה לחנות אוכל שידוע שמוכרים שם בעיקר אוכל סגור של מפעלים, כגון ליד תחנות דלק או חנויות ממתקים וחטיפים? אמנם לעיתים מוכרים שם גם אוכל מבושל שאינו כשר, כגון לחמניה עם נקניק, אולם נלענ"ד שכולם יודעים שרגילים לקנות שם חטיפים, שתייה סגורה וכדומה, ובכל דבר שההיתר מצוי אין חשש מראית העין – כמו שכתב הרא"ש ונפסק בשו"ע יו"ד (רחצ,א) שמותר ללכת בבגד שעשוי ממשי וצמר, אף שחז"ל אסרו זאת כי משי דומה לפשתן ונראה כשעטנז – משום שבימינו המשי מצוי, ולכן הרואה ידון את האדם לזכות, שלובש משי, ולא ידון שלובש שעטנז (ש"ך שם). וכן כאן, הרואה אדם דתי נכנס לחנות כזו, ידון שנכנס לקנות איזה חטיף או בקבוק שתיה סגור.
[אציין שכדעת הש"ך פסקו רוב האחרונים – כרתי-ופלתי (יו"ד פז,ח), ערוך-השולחן (יו"ד רחצ, סעיפים ד-ה), ערוגות-הבושם (קונטרס-התשובות סי' יג), שו"ת הרי-בשמים (חמישאה ח"ד סי' לג) ושו"ת יגל-יעקב (יו"ד סי' כג). וכן כתבו בהקשר אחר הראנ"ח (שו"ת מים-עמוקים ח"ב סי' ע אמנם עי' פתח-הדביר ח"ג דף ה), מהר"ש ענגיל (ו,מ), עמק-הלכה (או"ח סי' קלד), דברי-מלכיאל (ח"ה סי' פה), חשב-האפוד (ח"א סי' כ) ומשנה-הלכות (ח"ה סי' צו).]
אולם נראה לענ"ד שאין לשבת לאכול בחנות זו, אלא לקנות ולצאת, כיוון שרגילים לשבת שם כאשר אוכלים מאכלים חמים שאינם כשרים.
ב. בקבוק חלב סויה או מודעה בתור "היכר" למנוע מראית העין. על אף שהבאנו לעיל שבדבר מצוי אין מראית העין, ולפ"ז יש להקל כיום בתחליפי חלב וכד' – יש הרוצים להדר בזה, ולא להגיע לנדנוד קל של חשד. במצב כזה, פתרון אפשרי הוא עשיית 'היכר' שאין מדובר באיסור.
גם כאשר יש איסור מפני מראית העין, כגון בשתיית כוס שיש בה דם דגים (שיכול להיראות כדם אסור), נאמר בכריתות (כא,ב) שאם "אית ביה קשקשים" מותר, שאז מבינים שזהו דם דגים.
וכתב רש"י: "דאית ביה בדם קשקשים". מדייק ר' עקיבא איגר (על שו"ע יו"ד סו,ט) שצריך שההיכר יהיה בתוך המאכל ולא בצדו. אך סיים שמלשון הרמ"א (יו"ד פז,ג) נראה לא כך, ממה שכתב לגבי האוכל בשר ברוטב חלב-שקדים, שנראה כאוכל בשר בחלב: "יש להניח אצל החלב שקדים". ואכן מפורש להקל ב'ים של שלמה' (חולין פ"ח סי' קב): "…מונחין בשפת הקערה", ועוד כתב (שם סי' נב): "שיניח… בתוכן או בצידן". וזו גם כוונת הרמ"א שכתב "אצל". גם המשנה-למלך (מאכלות אסורות ו,א) הביא משו"ת באר-שבע (סי' יז): "…אם לא שמניח השקדים בשפת הקערה למעלה".
שאלתי היא, האם מועיל היכר שנמצא באותו איזור של המאכל הבעייתי, ואינו צמוד אליו. שלכאורה עולה מהיש"ש והבאר שבע הנ"ל שההיכר צריך להיות צמוד למאכל. לפי זה אין די בהנחת בקבוק חלב סויה על השולחן בארוחה בשרית ששותים בה חלב סויה, שהרי הבקבוק אינו צמוד לכוס שממנה שותים, ולעתים הוא בקצה השני של השולחן. וצ"ב כיצד כתב בשו"ת משנה-הלכות (ח"ה סי' צו) שגם זה נחשב היכר?
אך אולי יש לומר שדווקא "קשקשים" ו"שקדים" צריכים להיות צמודים, כיון שאין בהם היכר ברור שגם החלב הוא חלב-שקדים, אלא אם כן צמודים לכוס הדם. אך בקבוק של חלב סויה, שכתוב עליו במפורש שזהו סויה ולא חלב – אולי אין צריך שיהיה צמוד, וההנחה היא שמי שנמצא שם יראה את הבקבוק גם אם הוא בקצה השני של שולחן האכילה.
אדגיש שכיום ניתן להתיר חלב סויה ודומיו, מהסיבה המוזכרת לעיל, שבדבר מצוי ושכיח לא גזרו מראית העין. ושאלתי היא במציאות של דבר שאינו שכיח ויש בו בעיה של מראית העין.
גם אם נקל בזה, נראה בעיני פשוט שאין לסמוך על מודעה שתלויה בכניסה לחדר האוכל, ובה כתוב שהחלב המוגש הוא חלב פרווה וכיו"ב. כיון שודאי שרבים אינם קוראים מודעות כאלה, ואין לנו מקור להתייחס לדבר כזה כ"היכר" שאמרו חכמים.
תשובה:
שלום רב,
א. מסכים. אפשר לקנות אך לא לשבת.
ב. אני חושב שאתה צודק בזה
בשורות טובות
התשובה ניתנה ע”י מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א