שאלה:
מדוע אסור לעשות פדיון הבן בשבת? בפוסקים נאמר משום דדמי למקח וממכר. אך הדמיון למקח וממכר הוא משום שנותן מתנה, ומצינו שנתינת מתנה הותרה לצורך מצווה!
תשובה:
השו"ע (או"ח סימן של"ט סע' ד'. וכן ביו"ד סימן ש"ה, סע' י"א) פסק שאסור לפדות את הבן בשבת.
ראשית, יש לברר מדוע חז"ל אסרו לפדות את הבן בשבת.
הש"ך (יו"ד שם, ס"ק י"ב) מביא שטעם האיסור הוא שדומה למקח וממכר, ומוסיף שמטעם זה אסור גם לפדות ביו"ט.
טעם זה הביא גם המשנה ברורה (ס"ק כ"ז).
המגן אברהם (או"ח סימן שז ס"ק טו) כתב שטעם האיסור הוא מפני שהאב פורע את חובו. ואסור לפרוע חובו בשבת.
הב"י ציין שמקור האיסור הוא בתשובות הריב"ש שהביא שני טעמים אלו. מדוע הריב"ש לא הסתפק בטעם אחד?
האגרות משה (או"ח חלק ג' סימן מ"ד) מסביר שהטעם הראשון, דדמי למקח וממכר, הוא טעם דחוק, כיוון שאינו דומה כל-כך למקח וממכר שהרי אין כאן פדיון ממש (על הבן אין שום קדושה ואין שום איסור לפני מעשה הפדיון) אלא שהתורה חייבה ליתן חמישה סלעים לכהן. לכן הביא הריב"ש טעם נוסף, שיש איסור מצד פריעת חוב. וטעם זה אינו חזק מספיק שהרי פריעת חוב נאסר שמא ימחק את שטרו, אך בפדיון הבן מכיוון שאין לכסף הזה תובעים (האב לא מחויב לתת את הכסף דווקא לכהן מסוים) אם כן אין כאן חשש של שמא ימחוק.
לפי זה מתבאר שחז"ל אסרו פדיון הבן משני טעמים: א) דמיון למקח וממכר, ב) האב פורע חובו ע"י הפדיון.
אם כן, אמנם לפי מה שכתבת בשאלתך (צורך מצווה), יש עוד סניף להקל ביחס לטעם הראשון, הרי כיוון שראינו שישנו גם טעם אחר לאיסור פדיון הבן בשבת, אסרו חז"ל את פדיון הבן בשבת.
בשולי הדברים, צריך לשים לב ולהתפעל מכוחם של חז"ל שגזרו גזירות שונות בשבת, ואפילו אם על ידי כך ידחו או ייעקרו לגמרי מצוות עשה מן התורה. זאת עשו חז"ל כדי שחס וחלילה לא יגיע האדם לידי חילול שבת. ומתוך התבוננות בעובדה זו, צריך כל אדם לשים על ליבו מהי חומרת איסור שבת, ולנסות להקפיד יותר בהלכותיה. (עיין עוד בהקדמת המשנה ברורה לחלק ג').
התשובה ניתנה ע”י רבני הישיבה