שאלה:
אשמח לקבל תשובה על שאלתי זו:
מה מותר לעובד בשעת העבודה לגבי שימוש בנכסי המעסיק? מה הדין במקרים אלה- כשמדובר בזמן פנוי בשעת העבודה, בשימוש באינטרנט לצרכים פרטים, בצילום דפים, שליחת פקס או שיחות טלפון. או ללכת לסידורים כשאין לחץ בעבודה, להתפלל או לקרא תהילים.
אם מדובר במעסיק פרטי אז ברור שאפשר לשאול את רשותו ולפי זה לנהוג. האם על כל דבר צריך לשאול? גם אם מדובר בנייר ממו קטן או בסיכת משרד וכדומה?
מה קורה כשמדובר במקום עבודה ציבורי שבו גם המנהל הוא שכיר ואין מעסיק מוגדר לאדם ספציפי שניתן לשאול?
האם יש למנהל השכיר סמכויות לאסור או להתיר להשתמש בחפצי המשרד לצרכים פרטיים?
מה קורה כשמגיעים למקום עבודה ויש נורמות לגבי שימוש בחפצי העסק לשימוש פרטי. – האם יש הבדל אם מדובר בעניין פעוט או בעניין יקר יותר? (כמו לקחת דף או סיכת משרד או שיחת טלפון. לעומת צילום של קובץ דפים לצרכים פרטיים או הדפסת חומר פרטי במדפסת?)
אשמח לקבל תשובה ואם אפשר גם מראי מקום לגבי שו"ת או מקור לתשובה בעניין זה.
בברכה.
תשובה:
שלום רב,
א. עובד המקבל שכר לפי שעות עבודה עקרונית אסור לו לעשות צרכי עצמו באותו הזמן (כגון גלישה באינטרנט), ואף שיש הנוהגים כך, לא כראוי הם עושים, לכן צריך לבקש רשות על כך. אולם אם יש הסכם או רשות מפורשת של המעסיק או מי שמוסמך מטעמו או מנהג ידוע ומוסכם, הדבר מותר. כאמור, הכלל הוא ששכיר מקבל את שכרו עבור השעות שבהם הוא עובד, ולפי התנאים שנקבעו בהסכם העבודה. וכן מובא במסכת בבא מציעא (י ע"א), שפועל המוצא מציאה בתוך כדי זמן עבודתו וזוכה בה לעצמו באופן שמבטל מעט מזמנו, כתב שם רש"י (ד"ה נכש) שהרי הוא צריך לנכות את אותו הזמן משכרו. לעניות דעתי, מקובל היום שגולשים בשעות העבודה אך באופן סביר דגם היינו לזמן קצר כגון לבדוק מייל או לראות עדכון חדשות קצר אך לא מעבר לכך.
ב. אותו העיקרון נכון גם לגבי שימוש ברכוש המעסיק לצרכים פרטיים, צריך לשאול רשות מהבעלים, ובמקום ציבורי קבלת הרשות היא מן האחראי דהיינו המנהל שהוא המוסמך בשם הציבור. גם בדברים קטנים ופעוטי ערך כדאי לשאול פעם את האחראי ולקבל רשות תמידית להשתמש ללא פקפוקים.
ג. נורמות קיימות מעידות בדרך כלל על 'מנהג המקום', אולם כדאי לברר אצל האחראי או המנהל שבאמת הכל נעשה על דעתו.
ד. אוסיף עוד מקור בחשיבות העבודה בנאמנות, מהשולחן ערוך בהלכות שכירות פועלים (חושן משפט סימן שלז), שלומד זאת מיעקב אבינו:
בסעיף יח כותב כך: "האוכל בשעה שאין לו לאכול, וכן אם הוליך בידו ממה שעושה או שנותן לאחרים, עובר בלא תעשה".
ובסעיף יט כך "אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום. ולא ירעב ויסגף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו, מפני ביטול מלאכתו של בעל הבית, שהרי מחליש כחו שלא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית בכח".
ובסעיף כ' כך: "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה; וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן (בראשית לא, ו); לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר: ויפרוץ האיש מאד מאד (בראשית ל, מג)".
ה. לסיום אומר את הנראה לענ"ד, שעדיף להחמיר על עצמנו בדיני הממונות ולהוציא עצמנו מחשש גזל על ידי בקשת רשות, ולא לסמוך על אומדנות והערכות.
בשורות טובות.
התשובה ניתנה ע”י הרב ניר אביב