שאלה:
בדיני תפילת הדרך.
א. האם תפילת הדרך נתקנה על כל סכנה או דווקא על ליסטים וחיות רעות? נפק"מ תהיה כיום שאין סכנה של ליסטים אלא של תאונות דרכים, האם אומרים תפילת הדרך או לא?
ב. אם כבוד הרב אומר שתפילת הדרך נתקנה על כל סכנה, האם ממילא נגיד שגם הגדר של התקנה שצריך להיות שתי פרסאות לא נצרך, וממילא גם כביש מהיר בתוך העיר (כדוגמת כביש איילון שנמצא בתוך תל אביב) יהיה צריך להגיד תפילת הדרך, ומעת שעולה לכביש ולא רק אחר שיוצא מהעיר (ואז מה יהיה הגדר)? או שהגדר של שתי פרסאות מחוץ לעיר נשאר? אשמח לדעת אם יש לרב מקור מפורש.
תשובה:
שלום רב,
א. תפילת הדרך אכן נתקנה על סכנת ליסטים וחיות רעות ורשאים להוסיף ולבקש גם "ותצילנו מתאונות דרכים" וכדו'.
ב. קיבלתי מהרב (-הרב שלמה זלמן אוירבך) שלא אומרים תפילת הדרך בתוך העיר אף בכביש מהיר. יתירה מזו, הרא"ש על מסכת ברכות (פרק ד', סימן י"ח) מגדיר מקום סכנה מקום הרחוק מרחק פרסה, דהיינו כארבע ק"מ מהעיר. וז"ל: "הכי גרסינן עיקר: אם יש לו עדיין ללכת הרבה למה לא יברך, אבל כשיש לו לילך פחות מפרסה בקרוב לעיר לא הוי מקום סכנה וא"צ לברך". ופסק בעל התהלה לדוד (חלק א' סימן ק"י אות ד'): "ועל כל פנים לפי זה, אם הולך מעיר לעיר ואין בניהם שני פרסאות אין צריך לברך".
וכך גם נקט הרב, כל שהמרחק ממקום ישוב פחות מארבע ק"מ לכל צד – אין זה מקום סכנה ואין צריך לברך תפילת הדרך. לפיכך, אין אומרים תפילת הדרך על דרך הפחותה משתי פרסאות.
בשורות טובות
התשובה ניתנה ע”י מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א