ש: מישהו שיש לו כל יום קצת זמן ללמוד פרשת השבוע והוא לומד עם רש"י.
עכשיו יש לו קצת עוד יותר זמן, אז הוא רוצה להוסיף עוד פרשן או מדרש או
ספר החינוך. מה עצת הרב לבחור ישיבה, מדרש או פרשן אחר? ת: רמב"ן.
ש: אדם שאמר על מוסד חינוכי, שהוא כבר לא כמו שהיה פעם.
האם יש בזה לשון הרע? ת: כן ודאי יש בזה.
ש: וממי הוא יבקש סליחה? ת: מכל אנשי המוסד.
ש: אם הוא מתקן את הלשון הרע, ואומר " שזה לא נכון והוא לא באמת יודע
והוא סתם אמר", האם הוא תיקן או שעדיין בסוף היה זמן מסוים שאותו פלוני
חשב דברים רעים על המוסד? ת: תיקן ולא צריך לבקש סליחה.
ש: נגיד הוא תיקן, אפילו שהיה זמן ביניים שהייתה פגיעה, לא צריך לבקש על
זה סליחה? ת: התיקון זה הבקשת סליחה שלו ולכן לא צריך עוד לבקש
סליחה.
ש: אחד רוצה לברר על המקום כדי לדעת אם לשלוח את הבן שלו לשם .
אז יש בעיה לומר לו, זה לא מה שהיה פעם? ת: אם זה דרוש אז מותר.
ש: כ שהרב אמר קודם שיבקש סליחה מכולם, אבל אי אפשר לטעון שזה לא
תמיד אשמת כולם. הוא אומר לשון הרע, הוא אומר שאחד, שתיים, שלושה,
כל החבורה פה גרמו לזה, או לא אמר מי זה. אז הוא לא צריך לבקש על זה
מחילה כי לא יודעים מי זה? ת: כן צריך.
ש: למה? ת: הוא פגע בכולם בגלל שעכשיו יש שם לא טוב על מה שהם
עושים.
ש: ואם הוא יבקש מהאנשים המסוימים, אז יבינו שהוא התכוון אליהם, שהם
גרמו לזה. עדיין הוא צריך לבקש דווקא מהם? ת: כן.
ש : מה דעת הרב על רחיצה במים חמים ביום טוב? ת: מותר .
ש: גם מדוד שהתחמם בחשמל, נגיד ע"י שעון שבת? ת: מותר.
ש: הדוד מוציא מים חמים מצינור אחד למקלחת, ובאותו זמן נכנס מים קרים
לתוך הדוד מצינור אחר. אז זה בסדר אף על פי שנכנסים מים מלמעלה והוא
לא ישתמש בהם ביום טוב? ת: אני לא יודע אם זה אסור .
ש: בגלל שהרב מגדיר את זה בתור אוכל נפש, הרב אומר שמותר ? ת: כן.
ש: הרמב"ם כותב שמי שמנשק או מחבק את אחותו, שהיא ערווה, זה מנהג
טיפשים. ואז הוא אומר שכל ק רבה לעריות היא אסורה . כוונת הרמב"ם זה
להגיד שכל מגע אסור? ת: כן .
ש: האם זה מגע שאין בו חיבה? לדוגמ א, להעביר משהו מיד ליד?
ת: זה לא מנהג טיפשים.
ש: אם נכנסים לרכב באופן כזה שהוא יצטרך לשבת ואז הוא ישב לידה או
ממש צמוד, אז זה בסדר, כי זה לא נגיעה של חיבה? ת: כן.
ש: אם אני באמצע " ובא לציון" והחזן מגיע "קדיש", אני חייב לעצור? ת: כן.
ש: הוא הדין גם באמצע "פסוקי דזמרה" או ברכות קריאת שמע או קריאת
שמע? ת: כן.
ש: גם לענות?
ת: בשביל שני הדברים העיקריים : "אמן יהא שמיה רבא", "ודאמירן בעלמא
ואמרו אמן".
ש: אז בין "אמן יהא שמיה רבא" ו "דאמירן בעלמא ואמרו אמן" אני יכול
להמשיך בפסוקי הדזמרה או בברכות קריאת שמע? ת: כן .
ש: וגם באמצע קריאת שמע, בין הברכות? ת: כן.
ש: בשולחן ערוך ]ס"ד׳ בסימן קטן ט״ו[ , הוא מדבר על איזה מלך שהוא לא
הלך לישון הרבה זמן. המשנה ברורה מביא מסימן רל״א, שזה ביטול תורה
לישון זמן ארוך ביום, אבל אם מישהו צריך לישון ביום כדי שזה יעזו ר לו ללמוד
תורה – אז מותר . המחצית השקל אומר שרק לפי הצורך של בן אדם . אז יש בן
אדם, הוא לא יודע כמה הוא צריך לישון כדי שזה מספיק. אז עדיף שישן חצי
שעה, והוא לא יידע אם זה מספיק או לא, או שיישן שעה וזה בוודאי יספיק לו
ללמוד כל היום תורה?
ת: שיישן שעה .
ש: אדם שלומד גמרא ותוך כדי חושב על חורבנה של ירושלים, האם זה יכול
להיות במקום תיקון חצות? או שדווקא חייב את המילים של התיקון חצות? ת:
לא יודע.
ש: רשום בתחילת מסכת בבא קמא "ארבעה אבות נזיקין". בהמשך המשנה
רשום הבער, ובהמשך רשום אש. האם יש משהו בשינוי הזה של הבער ואש
באותה משנה?
ת: לא.
ש: יש הבדל בגמרא בין המילים "רחמנא", "אורייתא", ו"קרא"?
ת: "רחמנא" זה הקדוש ברוך הוא, "אורייתא" זה התורה, ו"קרא" זה או
מהתורה או מנביאים או מכתובים.
ש: למה לא להגיד, במקום "רחמנא", לומר "קרא"?
ת: צריך לייחס את זה לקדוש ברוך הוא.
ש: הגמרא מביאה במסכת שבועות ] ט"ז ע"א[ את המחלוקת האם קדושה
ראשונה קידשה לעתיד לבוא וכו'. הגמרא שם אומרת שאם זה קידש, אז קלעים
למה. נדמה לי שהרב פעם הזכיר איזו שיטה באחרונים שגם כשמקריבים אף על
פי שאין בית – זה לא חיוב, אלא רק היתר, רשות, להקריב. הרב אם זה רק
רשות, אז מה הקושיה קלעים למה? זה בשביל שכל הקרבנות יהיו מחוייבים!
ת: הקלעים לא עושים בית מקדש.
ש: אבל לפי השיטה שלא מקריבים כשיש בית, אז מובנת הגמרא למה יש
קלעים. הרי הגמרא אומרת אם קדושה ראשונה קדושה גם לעתיד לבוא, אז
קלעים למה? משמע שלפי השיטה שלא מקריבים בכלל, אז קלעים כן פותר
את זה.
ת: לא יודע.
ש: אם אחד ההורים רוצה לפרוק לפני הבן, לדוגמה, סיטואציה שהייתה לו עם
המשפחה או עם איזה מישהו, והבן יודע שעלול להיות שם לשון הרע. איך הבן
אמור להתנהג? ת: ישתדל שלא ידברו על זה.
ש: בכל זאת יקשיב וישמע הכל, ורק שלא יקבל בלב שלו? ת: כן.
ש: אם האבא או האמא, מספרים לבן שלהם לשון הרע, שהבן יגיד שהוא לא
רוצה לשמוע, או שימשיך לשמוע ולא יאמין?
ת: אם יכול להגיד לו שלא רוצה לשמוע – אז יגיד, ואם לא יכול – אז לפחות
שלא יאמין.
ש: ואם זה קשה לא להאמין, כי זה סיפור אמיתי, מה לעשות?
ת: איך אתה יודע שזה סיפור אמיתי?
ש: ככה זה נשמע, או שהוא מכיר את האנשים וזה מתאים להם.
ת: אסור לך להאמין.
ש: זה קשה לא להאמין? ת: לא צריך לחשוב על יהודים דבר רע.
ש: ואם הבן יכול להגיד להורים, באופן שלא ממש יכבד אותם?
ת: שימנע אותם מלהגיד, למרות שזה פגיעה בכבוד שלהם.
ש: אם הוא ביישן? ת: אז שלא יאמין.
ש: אם ההורים כבר באמצע משפט, הוא יכול להגיד באמצע שהוא לא רוצה
לשמוע? ת: כן.
ש: קראתי שהיו הרבה גדולי ישראל שאומרים שאם יש מחלוקת בין ערוך
השולחן למשנה ברורה, הלכה לפי ערוך השולחן. אז אני שואל, אם יש מישהו
שיותר קל לו לקרוא ערוך השולחן, הוא יכול ללמוד הלכה מערוך השולחן ולא
משנה ברורה גם אם זה מקובל בישיבה שלומדים משנה ברורה?
ת: יכול, אבל לפסוק לרבים הוא לא יכול כי לרבים פוסקים כמו המשנה ברורה.
ש: אבל לעצמו הוא יכול ללמוד ערוך השולחן ולנהוג כמוהו?
ת: אם הוא חושב שזה נכון.
ש: אחרי שכל מה שאמרתי על ערוך השולחן, אז למה זה מקובל ללמוד משנה
ברורה, מדוע אנו הולכים לפיו? ת: הפוסקים שלנו כבר אמרו שמשנה ברורה
זה פסק.
ש: האם מותר להשתמש במילים שבמקור היו שמות של ע"ז אם היום כבר לא
מכוונים לזה לשם עבודה זרה? כמו ויקטורי ושמות הכוכבים.
ת: אם לא מכוונים לכך שזה שם של ע"ז, מותר.
ש: הוא הדין לשמות של החודשים העבריים ?
ת: עלינו להשתמש בתאריכים העבריים אך כשאין ברירה ניתן להשתמש
בתאריך הלועזי.
ש: האם יש עדיפות לרשום את המספר של החודש? ת: אין הבדל.
ש: אם אדם כותב ביידיש, עדיף שיכתוב יום ראשון או זונטיק?
ת: ודאי שיום ראשון עדיף .
ש: מילון ארמי-עברי נחשב ספר קודש הטעון גניזה? הרי השימוש העיקרי שלו
הוא ללימוד גמרא. ת: לא .
ש: ומילון רגיל שרשום בו שם ה' המפורש, יקוק? ת: זה לא נחשב שם קדושה .
ש: אפשר להשתמש במילון כזה בבית הכסא? ת: כן.
ש: אבל הם מביאים את זה בתור ציטוט של פסוק. יוצא שמי שקורה את זה
לומד תורה בלי שהוא מתכוון. ת: אין במילון זה קדושה וניתן להשתמש בו
בבית הכסא.
התשובה ניתנה ע”י מו”ר הרב אביגדר נבנצל שליט”א